#
"את תשלמי על מה שעשית" – זה פתק שמקבלת ג'ולייט, מפיקה זוטרה ברדיו BBC בשנת 1950, והוא מדאיג אותה כמובן. עד שמגיעים לפתק קוראים בערך ¾ ספר. עוד עמודים עוברים עד שמגיעים למה שעשתה ג'ולייט ולמה. ג'ולייט היא בת 19 בערך ב 1940. לא מכבר התייתמה מאמה, שגידלה אותה לבד. היא אישה צעירה חכמה ומוכשרת, עם המון דמיון וחשיבה יצירתית, משיגה עבודה פשוטה במה שמתברר כשירות המודיעין הבריטי, בתחילת המלחמה המתמהמהת להגיע. העבודה משעממת ומחייבת את ג'ולייט, הרואה את עצמה בחזית הריגול הנגדי, למצוא עניין לענות בו. חמושה בדמיונה ובתעוזת נעורים, שלא לומר בהמון אידיאלים המתאימים לגיל – רק שחור ולבן כמובן - היא נכנסת להרפתקאות ומצליחה, איכשהו, לצאת בחתיכה אחת ממקומות, שחכמים ממנה כלל לא (היו) נכנסו אליהם.
כתיבתה של אטקינסון טובה בעיני מאד. קראתי ואהבתי כמה ספרים שלה בעבר. היא שנונה - לא במובן של מצחיקה, אלא בעלת ראייה חדה וחוש למגוחך. הכתיבה שלה מעורפלת במכוון. היא אינה "מגיעה לעיקר" ומאפשרת לקורא להבין, מתוך מחשבות ותיאורים כביכול לא קשורים, מה הסיפור המסופר לו. אני יכולה להשוות את כתיבתה לכתיבתו של לה-קארה: אמנם הוא כותב על ריגול והיא בדרך כלל לא, אבל אצל שניהם ישנו איזה טשטוש, ריבוי אירועים לא קשורים לכאורה, וגם הקורא מגוייס לעבוד (לפעמים קשה) כדי להבין את הסיפור.
הסיפור נע בין שנת 1940 לשנת 1950 – עם מעט שנת 1981 בסוף המפתיע, כשג'ולייט היא הציר המקשר. הוא מתאר את עולם הריגול המבלבל, שאמנם לא הומצא במאה העשרים ולא על ידי הבריטים. אבל הבלבול, הקושי להבין מי נגד מי ומי עושה מה מתוארים היטב בסיפור הזה. הוא מתאר גם את ה BBC בשנת 1950, את "הרדיו החינוכי" שהוקם בלי ידע קודם, הקים והפך את ה BBC למה שהוא היום – אימפרייה של תקשורת המגדירה איכות (גם כשהיא עוסקת בטראש).
סופו של הספר מפתיע והקורא(ת) לא הצליחה לנחש אותו. לזכותה של אטקינסון ייאמר, שהיא השתמשה באופן יצירתי ביותר ב"סוף שאחרי הסוף" ולא פירטה באופן מקובל מה קרה אחר כך, איפה ואיך. לדבריה המחכימים ביותר המובאים בסוף הספר, "לכל עובדה היסטורית הצמדתי בידיון". זה ספר מתעתע נראה לפעמים כסיפור ריגול אבל למעשה הוא סיפור על חברה ששמרה בעת מבחן על לכידות למרות ריבוי דעות וקיטוב חברתי, לכאורה.
מי לא יאהב כנראה את הספר הזה? אלה שאינם אוהבים שהסיפור שלהם מפורק ועליהם להרכיב אותו בלי הוראות התקנה. אלה שלא אוהבים שמבלבלים להם את המוח עם המון תיאורים שלא ברור מה מטרתם. וגם אלה שאינם מסתדרים עם "טוב" ו"רע" שמחליפים תפקידים ועם מצבים לא חד-משמעיים.
אני אהבתי.


















