ביקורת ספרותית על בורא מיני יללות מאת לורן מילק
ספר בסדר

---

לורן מילק טוענת באחד משיריה שהיא אישה-ישו על הצלב. נשאלת השאלה, אם היא קורבן כה גדול כמו שהיא מתארת את עצמה, מדוע הביאה ילד לעולם? טעמי האישי, הוא שמשורר צריך לעמוד מאחורי השירים שלו. כמובן שאינני תומך בהתאבדות או בהתאכזרות עצמית, אך פעם היה כאן ועדיין יש דור של משוררים זקנים שהם גם מלח הארץ, וגם אנשי רוח וגיבורים. כמה מהם: יונה וולך שמתה ערירית, לאחר מחלה קשה ושהורישה את המעט שהיה לה לבן זוגה יובל ריבלין שהיה נער אבהבים שליווה אותה שנה אחת בלבד עת מחלתה וקיבל תמורת זה בית. דליה הרץ שלא הביאה ילדים מימיה, ועסקה בעבודות זוטרות כדי להתפרנס. רחל חלפי שחיה עם בעל שהיא שונאת. אבל לורן מילק? מיד עם פרסום הספר מיהרה להיכנס להריון ולהתברגן. יש כאן מטפורות גנובות, דימויים חסרי השראה, ציטוטים מהתנ"ך שגם ממנו כבר נמאס. רצוני לומר שמשורר זה לא רק מה שהוא כותב, זה מי שהוא. לסיכום, היה עדיף לו נשארה חשפנית...

» ביקורות נוספות של יהונתן מויזה
» ביקורות נוספות על בורא מיני יללות