ביקורת ספרותית על שלומפ מאת הנס הרברט גרים
ספר מעולה

---

ספר חזק ומטלטל. לא רק הספר מעניין אלא גם הסיפור שמאחורי הסופר הנס הרברט גרים, שלא חתם את שמו על הספר מחשש לתגובות המשטר, עד כדי כך שלצורך "כיסוי" התנדב למפלגה הנאצית, תוך כדי כך שבתפקידו כמורה ניסה לשדר לתלמידיו רוח של מתינות ודמוקרטיה - מה שלא עזר לו עד כי פוטר מכל משרותיו ולבסוף התאבד. רק בשנת 2013 נחשף שמו כמחבר הספר. האיור על עטיפת הספר הוא אחד האיורים היותר מתאימים לרוח הספר והמאפיינת את רוח הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה.
סיפור של "שלומפ" נער בן 17 שמתגייס לצבא גרמניה ערב מלחמת העולם הראשונה ומוצא עצמו בגיל 17 מפקד על 3 כפרים צרפתיים ודואג לכל הבעיות המנהליות של כפרים אלו תוך יצירת מרקם יחסים מעניין עם אנשי הכפרים שעליהם הוא "מושל".אבל החלק החשוב ביותר בספר הוא תיאור קורותיו של שלומפ במלחמת השוחות האכזרית שכולה בוץ, קור, הרוגים, פצועים, רעב והיחס שבין הלוחמים בחזית לבין קציני העורף. תיאור הפצועים, פציעתו הקשה שלו עצמו וחלומותיו הקשים, כמיהתו הביתה, געגועיו ליוהנה הצעירה שנישקה אותו ערב צאתו למלחמה וממתינה לו כל הזמן. קטע בלתי רגיל בספר הוא תיאור "הליצן" הגדודי שיוצא נגד הקצין הבכיר בשיר סטירי וכל החיילים עונים לו בפזמון חוזר למול מחאת הקצין הבכיר שנשאר נבוך לחלוטין. המשפט החזק בספר שתפס אותי (וגם את מי שכתב את אחרית דבר) שלומפ מטיל קללה: "המלחמה היא טֶבח שפל ואכזר, ואנושות שסובלת דבר כזה, או שצופה בו מהצד במשך שנים, לא ראויה לכבוד. אבל הבורא שיצר את האנשים, צריך להתבייש עד עפר, כי הבריאה שלו היא חרפה גדולה". ספר מומלץ ביותר, לא קל לקריאה אבל חשוב.

» ביקורות נוספות של רוני
» ביקורות נוספות על שלומפ