ביקורת ספרותית על שיעור נהיגה מאת דורתה נורס
ספר טוב

---

מבחן נהיגה

כשראיתי את הספר, שיעור נהיגה, של דורתה נורס, היה ברור לי שזאת הולכת להיות חוויית קריאה כלבבי. סוניה גיבורת העלילה, לבטח תספר לי את מעלליה המפוקפקים בשעורי הנהיגה שלקחה, דרכם אני אלמד על חייה ואישיותה. לבטח אחבק את כתפיה בחיבוק מטפורי ואמר לה אני מאמין שתתגברי, ואספר לה על חוויות שעורי הנהיגה הבלתי נשכחות שלי, ואיך ממרומי גילי אני כעת מביט עליהן כשיעור לחיים.

עם סוניה, רווקה שחצתה זה מכבר את שנות הארבעים שלה, ישבתי בבית קפה בקופנהגן, עיר מגוריה, על כוס ענקית של בירה טוברק, (בירה דנית) בשעה שהיא החלה לספר לי את קורותיה.

סוניה הגיעה לקופנהגן העיר הגדולה מאחד האזורים הכפריים המסורתיים. זכורים לה בחיבה וגעגוע מרחבי שדות הדגן, בהם היא נשכבה שגבה אל האדמה ועיניה לשמים, מביטה בלהקת אווזים החולפת על פניה. היא כמוהם נדדה, לקופנהגן העיר הגדולה, אך לא על מנת לחזור, הראשונה ממשפחתה שלמדה באוניברסיטה ובפקולטה לשפות, כעת היא מתרגמת של ספרות בלשים שוודית לדנית, מה שלא מצריך ממנה להיפגש עם בני אדם, רק עם טקסטים כתובים מהם נחשף לה עולם מעוות של פשעים ורוע בצורה פלסטית של גופות מרוצצות ואברים מיניים מעוותים.

כך עוברים חייה, כסיפור אפרורי שכמט ולא קורה בו דבר, עד לרגע שבו היא מבינה שחייה תקועים, מה שגורם לה להחליט לעשות שינוי בחייה, באמצעות לימוד נהיגה. בהחלטה הזאת היא יוצאת מאזורי הנחות שלה, למקומות שיחשפו את חולשותיה, אך אולי יעניקו לה לסיכוי לשינוי.

היא אומנם מתנשאת לגובה של מטר ושמונים, אך היא קלאמזית ומעט מסורבלת, ומלאת פחדים, אפילו להשתין בשדה פתוח היא לא מסוגלת, והחיים עצמם לא בדיוק נהירים לה, כמו הסיבה שאחותה מתחמקת ממנה. היא כותבת לה מכתבים שמעולם לא ישלחו, אלא יושלכו לפח. למרות שהיא עוסקת במילים, המגשרות בין בני אדם, היא לא מוצאת עבור עצמה את המלים הנכונות. לעתים היא מעדיפה להיעטף בשתיקה ובריקנות, האנשים בעיר מרגשים לה עטויים בטפלון.

סוניה אזרה אומץ והחלה ללמוד נהיגה, למרות שהיא נוהגת מספר חודשים, היא עדיין לא מעבירה הילוכים, והמורה שלה לא חוסכת ממנה צעקות והשפלות, עד שהיא מחליטה לעבור מורה, הגורם לה להרגיש מוטרדת מינית, מהתנהגויותיו האפורות בהן הוא מדבר ומחבק אותה כאילו באגביות אבהית. מה יהיה שואלת סוניה, האם בחיי יתחולל שינוי כלשהו?

סוניה איזה חיים משעממים ועגומים יש לך? אז מה מרתק בך, אמרתי בליבי, והמשכתי להרהר באניגמטיות שלה היוצרת עניין לדמותה שלכאורה אין בה דבר?.

סוניה, גם לי יש זיכרונות עגומים משעורי הנהיגה, זה התחיל עוד כשהייתי ילד בגיל חמש עשרה, תלמיד בית ספר חקלאי, בשעה שערכו מבחני טרקטוריסטים המיועדים לטרקטורים הענקים של הפלחה, בהם הייתי צריך לחרוש תלם ישר בן מאות מטרים, וכמובן שידיי לא הצליחו לשמור על קו ישר, מה שגרם לאקל, מדריך הפלחה לצרוח ולמשוך את ההגה בחוסר סבלנות מופגן, שגרם לי לא להתקבל לקבוצת הטרקטוריסטים של בית הספר, שהיו כמו מעמד אבירים פרבילגיים.

עברו עוד שנים, בשנות העשרים המאוחרות שלי, הרגשתי בסוג של נכות, והחלטתי ללמוד נהיגה, ממש את אותם השפלות עברתי בשעורי הנהיגה, עד שלבסוף עברתי את הטסט. מאז כמו מכשולים רבים שעברתי, אמרתי לעצמי הכל בראש. קשיים הם אתגרים, כמו שאומרת הקלישאה הידועה.

ולכן הספר הזה נטע בי איזה אופטימיות, שלבסוף סוניה תזכה לגאולה. מהי אותה גאולה אין לי בדיוק מושג, ספק אם לה יש? האם הצפייה שלי התממשה ובאיזה אופן? את זה אני משאיר לכם.

לסיום אני יכול לומר שזהו ספר גדול על דמות קטנה ואפורה, מלאה בחרדות קיומיות וזה מה שהופך אותה למאוד מיוחדת ואנושית, לכזאת המתחברת לחלקים האפלים והחבויים באישיותנו, לחמלה שאנחנו לא פעם נדרשים לגלות לאנשים שלצידנו, שגם להם יש חולשות אנושיות.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על שיעור נהיגה