סיפור מרגש על איש אמיץ שהעביר לישראל מידע בקנה מידה שאינו ניתן לשיעור!!
אשרף מרואן חתנו של נאצר, אהב את החיים הטובים, את הבילויים, ההימורים
ואת אשתו מונה(בתו של נאצר). אבל אביה לא אהב אותו, ודיבר בגנותו.
החתן המתוסכל חיפש מפלט בלונדון, הרחק מקהיר,
וכשהמצב בינו לבין נאצר החריף, הוא פנה מיוזמתו לשגרירות ישראל.
ומפה הגלגל החל להסתובב.
'למזלו' של מרואן נאצר לקה בהתקף לב, וסאדאת תפס את מקומו.
מרואן שהיה שותף בממשלה ידע על כוונת מצרים לתקוף את ישראל,
ומסר לאנשי המוסד תכניות מפורטות לגבי המתקפה.
מאחר ופעמיים שינה סאדאת את תאריך המתקפה, הישראלים איבדו אמון במודיע.
בפעם השלישית שמסר מרואן לאנשי המוסד את תאריך היעד: יום כיפור!
אנשי המוסד כעסו ופקפקו באמינותו. הכעס , חוסר האמונה,
וחוסר האמביציה לגייס כוחות צבא גדולים להגנת ישראל,
הביאו על המדינה מלחמה קשה, את מלחמת יום הכיפורים שגבתה מחיר כבד של אבדות בנפש.
ללא המידע שמסר אשרף מרואן, האבדה הייתה כפולה ומכופלת!
בשנת 2007 מרואן מצא את מותו בנפילה מסתורית מדירתו,
וזאת לאחר שאלי זעירא ראש אמ"ן במלחמת כיפורים הדליף את שמו לתקשורת.
"היעדר ענווה, והיעדר צניעות אינטלקטואלית!"
אמר אלוף שלמה גזית על כל הנוגעים בדבר. ולא טעה.
גם כיום אנו 'נופלים' עם אנשים שמעדיפים להשמיע ופחות לשמוע...
"הפכו את התקווה לסמלה של הנהגה ושל מאמץ"
אמר הנשיא סאדאת בכנסת ישראל. סאדאת ומנחם בגין היו מיחידי הסגולה
שעשו לארצם ולמדינתם. איפה ישנם עוד אנשים כמו האנשים האלה...
* לא קראתי את הספר, צפיתי בסרט בנטפליקס. ממליצה מאוד.

















