הספר מתמקד באיילין, אישה צעירה בתחילת שנות השישים באמריקה, שחיה (אם אפשר לקרוא לזה חיה) עם אביה האלכוהוליסט, בבית מוזנח ומטונף, והיא עובדת בכלא לנערים.
בדד, בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום.
אין ממש עלילה ברובו של הספר חוץ מתיאור החיים הדוחים שלה ושל אביה, חיים רוויים באלכוהול ואלימות, ניכור, זוהמה, הפרעות אכילה, הפרעות דימוי גוף, אדישות מוחלטת לחיים, שנאה עצמית. לקראת סוף הספר יש איזו התפתחות קלה בעלילה, זהו.
לא ברור לי מה קורה שם באמריקה, שנכתבים שם כל כך הרבה ספרים עם דמויות שחיות במשפחות מחרידות ולא מתפקדות (טירת הזכוכית, שירת סרטני הנהר, חיים קטנים).
הספר הזה ממש הגעיל אותי, עד רמה שכמעט הקאתי בעקבות הקריאה.
אי אפשר לכתוב ולגעת בנפש הקוראים בלי לזעזע?
בקיצור, כמו שביידן אמר Don't.

#
החיים של איילין איומים. היא בת 24, חיה בבית עם אביה האלכוהוליסט המאבד את שפיותו, בו היא מטפלת בערך ואותו היא שונאת בערך ותפקידה לקנות בקבוקי ג'ין שאביה צורך בכמויות והיא לפעמים משתתפת בשתייתם. הבית בו היא חיה מוזנח ומלוכלך, היא עצמה מוזנחת ומלוכלכת, לובשת את הבגדים הלא-מתאימים לה של אמה שמתה לפני 5 שנים, נוהגת במכוניתו הישנה של אביה שרשיונו נשלל, ישנה בעליית הגג על מיטה מתקפלת וחיה רק בראשה.
איילין עובדת כפקידה בבית סוהר לנערים עבריינים, אין לה קשר אנושי עם אף אדם, לא עם איש מהעובדים איתה, שלא לומר עם הנערים הכלואים. היא מרגישה משונה ומכוערת, מרוכזת בעצמה וחסרה לחלוטין יכולת אמפתיה לאחרים. הבידור שהיא מספקת לעצמה הוא פנטזיות מיניות משונות וגניבות קטנות בחנויות.

הסיפור מתאר שבוע חג המולד בחייה של איילין, שעקב נסיבות דרמטיות לא צפויות היא נאלצת להתבגר ולהתחיל לחיות. איילין מספרת את הסיפור בערך חמישים שנה אחרי שהוא קרה, כשהיא כבר אשה זקנה ונבונה. הקורא יכול להשוות בין ההתנהגות של איילין הצעירה לזו של הבוגרת. מושפג כותבת ספויילרים קטנים לעתיד (שהוא בעצם העבר...) בטכניקת כתיבה חיננית ביותר.

זה ספר ביכורים נפלא שזכה בפן-המינוויי והיה מועמד לבוקר ב-2016. בכתיבה מעולה היא מפיחה חיים בדמויותיה, כולל בדמויות המשנה שלפעמים תיאור בן משפט אחד נותן להן נוכחות ופנים ומשתלב היטב בעלילה. חרף הסיפור המוזר והדמויות המוזרות והעלובות, מושפג מצליחה לשכנע את הקורא שמדובר באנשים חיים ונושמים ושהסיפור קרה – או יכול היה לקרות.

"המשת"ף" של פול ביטי זכה בבוקר ב 2016, והסופר היה האמריקאי הראשון שזכה בו. הוא ספר טוב למדי. אבל בין שניהם אהבתי את "איילין" יותר. הרבה יותר.

קראתי את איילין ביומיים ומאוד נהניתי. ספר מעולה. הספר מתאר את חייה של בחורה צעירה בת 24. כתוב על עולמה הפנימי של איילין גיבורת הספר על המחשבות שלה ועל הדברים שקורים לה בחיים. איילין מתמודדת עם כמה דברים. אביה הוא אלכוהוליסט ולאט לאט מאבד את שפיותו והוא בכלל לא אוהב אותה. אימא שלה כבר נפטרה כשאיילין הייתה בת 16. איילין עובדת בכלא לעבריינים צעירים בארצות הברית בעיירה קטנה. כתוב בספר הרבה על המחשבות של איילין ועל הפעולות שהיא עושה.
יש בספר גם הרבה הומור שחור ובכלל אני חייב להגיד שהסופר אוטסה מושפג שהיא בת 37 היא סופרת מאוד מוכשרת. שמחתי לראות שכתוב בדף הראשון לפני שהעלילה מתחילה שהוצאת עם עובד תוציא בעתיד עוד ספר של אוטסה משופג שנולדה ב1981 כך שהיא צעירה ממני בארבע שנים.
אני חייב להגיד שמזמן לא נהניתי מספר כמו שנהניתי מהספר הזה כנראה בזמן הקריאה היה לי מצב רוח טוב.
אני נותן לספר 5 כוכבים וממליץ עליו לכולם

ספר טוב. כמו שכתוב בכריכה האחורית "איילין היא אחת הדמויות הדפוקות והכי משונות בספרות....אך בדרכה הייחודית היא מעוררת חיבה יותר מכל החריגים אי פעם..."
אכן, דמות קשה לעיכול, אך בהחלט אותנטית ומשדרת אמפתיה לנוכח התנאים הסביבתיים בהם היא חיה - אב שתיין, אם שנפטרה, דימוי גוף קשה, עבודה במוסד לנערים עבריינים, צורך אובססיבי בהכרה ובחיבה, מודרות מהסביבה שלה, יחסים קשים ביותר עם אביה,שכרות ועוד. התיאורים הקשים גורמים לקורא (לפחות לי) להרגיש את הקור השורר בבית, את האווירה הקשה ובזה למעשה גדולתו של הספר בכך שהוא יוצר אמינות. לא ספר מאוד קל לקריאה אבל בהחלט שווה.

סיפור בו אתה מראש יודע שהסוף אופטימי ,מיד כל המגננות שלך מתרפות . נערה גדלה בבית "קצת" בעייתי עם סיכוי ממש טוב לצאת רע, להיות מתוסבכת, להתאשפז להכלא או להתאבד אבל..זוכרים יש מיגון של אופטימיות אז אפשר פשוט להמשיך ולגמוע את התיאורים הריאליסטיים היפיפיים ולהינות .ההמלצה/תיאור בכריכה האחרונית נותנת תחושה של סיפור מתח וגרמה (לי לפחות )לקרוא בדריכות ולחכות ל"גופה" זה ממש פגם לי בהנאה ולכן ממליצה מאוד לא לקרוא את הכריכה האחורית.