סיפור מתח משטרתי. שוטרים נקראים לפענח את מציאת גופה של אישה במאגר מים אשר התייבש, ביורקשייר. במקום ההוא עמד פעם כפר שננטש זמן קצר אחרי מלחמת העולם השניה. הילד אדם קלי גילה את עצמות הגופה בעת ששיחק במקום. המשטרה בחקירה לגילוי אודות זהות הגופה וסיבת המוות (רצח כמובן). זוהי הדמות הטרגית הלא נוכחת שבמרכז החקירה והמניעה את העלילה.
מי שמופקדים על פענוח המקרה הוא פקד אלן בנקס וסמלת בילוש אנני קבוט הצעירה.
לכאורה זהו פיענוח של מקרה מאד ישן לא רלוונטי ולא חשוב על מקרה רצח מהעבר שלא נוגע לאף אדם חי בהווה אשר יהיה מעוניין לדעת מה באמת קרה ומי רצח את האישה הצעירה ולמה. גם לא כדי למצוא את הרוצח ולהעמידו לדין , זה לא המקרה בסיפור.
בספר יש שני סיפורים שונים שנעים לאורך הספר לסירוגין: פענוח המקרה של מציאת הגופה ששיך לעבר, שנות הארבעים ,תקופת מלחמת העולם השניה ותיאור חייהם הפרטיים של הבלשים החוקרים, שקשור להווה.
הייחודיות של הספר בעיני אילו הם התיאורים של הכפר האנגלי בתקופה ההיא של צנע ומחסור ועל חייהם של אנשי הכפר בזמן המלחמה , על הקשר בין הבסיס הצבאי האמריקאי ביער רואן הסמוך לכפר לבין הצעירות בכפר .היחסים בין האנשים השונים .ההתנהלות של הבלשים והיחסים ביניהם פחות מעניינת ורלבנטית למקרה.
יש מתח בספר שקשור לשאלה, כיצד יעלה בידם של השוטרים לפענח מקרה פשע שהתרחש לפני שנים רבות כשכבר אין עדים חיים שיכולים לעזור.
אני לא מבינה מדוע זה כל כך מקובל בספרי הבלש המשטרתי לספר לנו על חייהם הפרטיים של השוטרים. חייהם תמיד קשים , הם בודדים או סוחפים על גבם קורות חיים לא פשוטים. לדעתי רצוי לספר את המקרה שצריך לפענח וכל מה שסביב לו ולא את חיי השוטרים , כי זה לא מעניין .אני מתארת לעצמי שיהיו רבים שלא יסכימו איתי.















