ביקורת ספרותית על היסטוריה של מהירות - מדריך פילוסופי ומעשי להאטה מאת עמית נויפלד

---

הייתי חייבת לקחת איתי ספר, ודווקא אחד כזה שיש לו כריכה רכה. למה חייבת? כי תכננתי טיסה, ובטיסה כידוע מכשירים אלקטרוניים צריכים לעבור ל"מצב טיסה" ואין שום דרך להתעדכן בדברים שקורים ברשתות החברתיות או בכלל לגלוש באינטרנט. נכון שאפשר להוריד סרטים לנייד ולצפות בהם, אבל אני מעדיפה את הדרך הישנה. עם זאת, לא בא לי לקנות עוד ספר שרק ייערם עם ספרים אחרים בבית. לכן נכנסתי לחדר של הבת הגדולה שלי, זה שמשמש בעיקר כמחסן ישראלי לחפצים שלה כשהיא לומדת בחו"ל וחיפשתי ספר שיכול להתאים. זה היה בצהוב, בבולט ובעיקר בכריכה צהובה בוהקת. וכך לקחתי ספר על האטה למסע שבו עשיתי הכי הרבה מרחק פר שעה בארבע השנים האחרונות.

מתוך הכריכה האחורית: עמית נויפלד, יליד 1975, מייסד ועורך אתר תנועת ההאטה כותב אודות פשטות מרצון, מינימליזם והמנגנונים המניעים את תרבות המהירות. מפרסם טורי דעה בעיתונים ומרצה בפורומים שונים. לעמית תואר ראשון בפילוסופיה וקולנוע ותואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב. מתגורר בשכונת התקווה עם נועה אשתו וגור חתולים. אוהב ללכת לאט ולבהות, משתדל שלא להידרס.

טוב, זה יכול להיות מעניין, לקרוא ספר על האטה בזמן נסיעה סופר מהירה. וזה מה שעשיתי. התחלתי בטיסה, אבל לא היה לי כוח להתרכז עם כל האנשים שמסביב בצפיפות של מטוס, כך שהמשכתי לקרוא בשבת, כי ממילא אין הרבה מה לעשות לדתיים בשבתות בחו"ל, וגם כי אני קוראת מהירה מאוד. באופן כללי אני מהירה מאוד בהרבה דברים שאני עושה וחשבתי שאולי האטה לא תזיק לי.

הספר. מטרת הספר היא לשכנע את הקוראים שהקצב המהיר שבו החברה שלנו מתנהלת הוא רע, ולתת גיבוי פילוסופי ופרקטי לאפשרויות להאט. זו מטרה חשובה, אלא שנראה שהספר מפספס אותה בדרך. מתוך רצון להראות כמה הכל מהיר מדי המחבר כורך בקצב המהיר של החיים כנייני תזונה, בריאות, אקולוגיה, ועוד. לכן הפרק הראשון וחלק מהפרקים אחריו נראים מבולגנים ומעורבבים, גולשים הרבה יותר מדי לענייני תזונה, בחירת מוצרים, אוכל טבעי, צמחונות או בעצם לא ממש. חלק אחר מהכתוב מעניין יותר, בעיקר החלק ההיסטורי שבו הקצב המהיר של עולם העבודה הנוכחי משוייך ליסודות הדת הפרוטסטנטית. לא השתכנעתי שזה נכון, אבל הסיפור מעניין. חוץ מזה, כראוי לספר הדרכה, יש בו גם עצות פרקטיות ברמות שונות והרבה סיפורים אישיים של המחבר. הוא, אגב, טוען בסוף שהספר עבר עריכה קפדנית. לתחושתי היא לא מספיק קפדנית. התחושה לאורך הקריאה היא של איסוף טורים או קטעי פוסטים והדבקה שלהם כדי לייצר ספר באופן מהיר. מספר שדוגל בתהליכים איטיים הייתי מצפה ליותר.

הספר יישאר פה, בפראג. מה אני אקרא בחזור? אין לי מושג. אולי אני סתם אבהה בעננים בדרך חזור.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על היסטוריה של מהירות - מדריך פילוסופי ומעשי להאטה