ההתחלה מבטיחה למדי.
סן פרנסיסקו, 2017. קווין מור מסמס לאמו ברכת פרידה, משליך לפח את שאריות הארוחה במסעדת הסושי עם הטלפון הנייד ורוב כרטיסי הפלסטיק ויוצא. בדרך ליעדו הוא מושך את שארית כספו-כמה מאות דולר- ומשליך את כרטיס הדביט האחרון. מרגיש חופשי, לא משועבד למסך הסלולרי ולפלסטיק כמו כל הסובבים אותו.
הוא בדרכו להיאסף על ידי ג'ורג' להצטרפות לתנועה מחתרתית- הבריגדה, מי שבחרו בדרך שונה, אנטי ממסדית, בהנהגת מרטין בישופ. ג'ורג' אוסף גם את טרייסי, צעירה מתוסכלת מחייה בעבודות עלובות עם בוסים בעלי ידיים ארוכות מדי...
הם לא היחידים. כמוהם יש מאות שרובם ככולם בשנות העשרים שמאסו בשיטה, מדברים על הפיכה ו..פוף! פשוט נעלמו תוך כמה ימים.
חלק מההשראה באה מתנועת 'קומנדו רוזה לוקסמבורג' הגרמנית.
רייצ'ל פרו מהבולשת הפדרלית בעלת היכרות מוקדמת עם הנושא מתחילה לגשש. בכל זאת, מאות נעלמו תוך ימים ללא עקבות.
הנעלמים מרחבי היבשת מגיעים למבנה אי שם בוויומינג לאינדוקטרינציה, הנחלת רעיונות מהפכניים אנטי ממשלתיים. הרצאות ואימוני ירי חובבניים למדי כשהמטרה היא לפגוע בדמויות השוטרים בין שלל המטרות.
הכל סבבה, אבל...
די מהר הספר מתחיל לייגע. מעבר תכוף מדי בין זמנים. פרקים לסירוגין בהווה ובעבר (עד שמונה שנים קודם). יותר מדי דמויות עד בלבול לעתים. סגנון בנאלי ('רייצ'ל חיבבה במיוחד את אשלי שאחרי הארוחה, מתודלקת ומדיפה ריח של בשר צלוי' כשזו חוזרת כתמיד מהמסעדה הברזילאית). רעיונות 'מהפכניים'- "הרס החלק בשיטה שמאפשר לאנשים להתעלם אחד מהשני". נאיבי ומגוחך לעתים- כל הגברים נקראים ג'ורג' והנשים מרי. מרי ירוקת העיניים, מרי מלואיזיאנה....ומה אם אני טראנסית? אני מרי? ג'ורג'? או יכולה להשתמש בשמי האמיתי? תוהה אחת.
וחבל, כי יש רעיון והנושא יכול להניב ספר טוב ומותח בהרבה.
הקיצר, לא משהו. לא מתרומם.
ובאידיש צחה- גורנישט.
אחרי פחות ממחצית הדרך הספיק לי. ממתינים לתורם עוד ספרים.
1.5 כוכבים.


















