ביקורת ספרותית על נאום אהבה נגד גבר יושב מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר מעולה

---

נתחיל בשם הספר ,אהבה .. נגד גבר יושב.", לא "בימי כולרה", לא "את ...", פשוט נגד.
ואם למישהו יש ציפיות של אהבה בלתי ממומשת, מתגלה דרמה אנושית של אהבת בני זוג שעוברת מטמורפוזה המתחילה כמו השיר "ווידוי" של אלכסנדר פן:
"מעילי הפשוט ופנס על הגשר,
ליל הסתיו ושפתי הלחות מני גשם
כך ראית אותי ראשונה, התזכור?
והיה לי ברור כמו שתיים ושתיים,
כי אהיה בשבילך כמו לחם ומים
וכאל מים ולחם אלי תחזור."
תבנית ה"עוני המאושר" הופכת לעושר מנוול, ומוריק מתוכן את החיים המשותפים.
המיוחד בספר זה הוא יכולת הביטוי הנעלה שלגבריאל גרסיה מרקס, שכותב מחזה, במתכונת מונולוג של האישה על המטמורפוזה של חיי הנישואין.
הבעל נוכח בצורת דמות קוראת עיתון, או דחליל שניתן לדקור אותה, ולארגן את הטרוניות והכעסים על פי רצונה של האישה/ השחקנית.
יש במחזה מתח בימתי נפלא. הוראות הבימוי והתאורה כמו הסקסופון יוצרות אווירה נפלאה ומרתקת.
יתרון נוסף הוא שמדובר בספרון בן 68 עמודים, ומה טוב יותר מלקרוא דבר כזה בימי קורונה מכבידים אלו.
בצד כל זה, המונולוג הוא כשמו, חד צדדי, אין בו דואליות או הצגת הצד השני, וכזה הוא נשמע.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על נאום אהבה נגד גבר יושב