ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 20 באוגוסט, 2021
ע"י האילומנטיקן
ע"י האילומנטיקן
אודה על האמת, מעולם לא נהניתי כל כך מספר כל כך גרוע. או קיבלתי כל כך הרבה השראה.
כשקראתי את הספר הייתי צעיר ונלהב וקל להשפעה; בדיוק עזבתי את הישיבה שלי, וחיפשתי אידיאולוגיות זרות לאורן אוכל ללכת. הייתי צמא למוסר אחר, שונה.
והנה בא הספר הזה, הספר שהעז לומר "כן" לכל קלישאה וקלישאה של הדת על החילוניות. ספר שהוא תמצית מזוקקת וקיצונית של הנאורות של המאה 18 במיטבה. ספר שיש בו קריאה נועזת לחירות האדם מהשפלת השיעבוד למוסר האלוהי, ספר בו מותקפים כל חלקי נפש האדם שאינם ההיגיון שלו כתעתועים פסיכולוגיים משובשים. ספר שגורס שיש בדיוק אמת אחת, והיא מחייבת ובלתי משתנה ונצחית, וכל מי שלוחם בה הוא טיפש, רשע מרושע או מולך שולל בידי רשעים. פשטנותו של הספר קסמה לי אז, גם אם אינה קוסמת לי היום, והעניקה לי חווית קריאה נדירה בעוצמתה. חשתי שאני מחזיק את השמש בתוך הלב שלי- לא, בתוך הראש שלי. מעולם לא נתן לי ספר כל כך הרבה.
למה, אם כן, אני סבור שהוא גרוע? ובכן, זה באמת רק עניין של התבוננות פשוטה. הדמויות בו שטוחות וקלישאתיות לחלוטין ברובן הגדול, אין בהן מאבקים אמיתיים או ניסיונות להכרעה בין עקרונות מוסריים מתחרים. הדבר הקרוב ביותר למאבק מוסרי אמיתי שאני רואה שם הוא נסיונותיו של ד'אנקוניה להשלים עם פרידתו מדאגני טגארט, ראשית באופן זמני ולאחר מכן לנצח. כל מאבק מעבר לזה הוא רק כניעה לעקרונות סנטימנטליים נוגדי היגיון, או ניצחון עליהם והצטרפות להיגיון (ועל כן גם לתושבי עמק גאלט). וכן, אני מתכוון פה בראש ובראשונה להתלבטות של דאגני אם לחזור מעמק גאלט להציל את טרנסקונטיננטל, אבל גם להתלבטויותיו של רוברט סטדלר ולכל התחבטות שקיימת בראשו של רירדן.
תיאורי הנוף בסדר, והנימה- בשבילי- היא עדיין מחשמלת ומלאה בביטחון. להיכנס לספר הזה שוב אחרי כל כך הרבה זמן זה כמו להיכנס ליקום אחר, בו ישנם טוב ורע אוניברסליים, בו כל מי שטוב בוחר בטוב וכל מי שרע בוחר ברע; כל הרעים מושחתים ומרושעים מעבר לכל דמיון, רודפים רוע בשם הרוע, וכל הטובים הם בני אדם מושלמים גופנית ונפשית, מכונות מושלמות ברציונליות ובעוצמה נפשית וגופנית.
מעל הכל זה ספר ניטשיאני, כמעט הייתי אומר נאצי- אלא שאין בו גזענות, ואין לאומנות. רק תפיסת האוברמענטש (זה שנולד כזה, כידוע. אין תשובה בעולם. ווסלי מאוץ' לעולם לא יוכל להיתקן) כגיבורה המוחלט והבלתי מעורער- או ניתן להשחתה- של האנושות.
לסיכום אומר שבקצרה, הספר מומלץ ולו רק כדי להיחשף לכתיבה נאיבית לחלוטין כשהיא נעשית בכישרון רב מאוד, למניפסט פוליטי ופילוסופי בוטה וחסר עידון שנכתב באופן טוב למדי.
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
גדי
(לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
היא גם לא פילוסופית. סופרת בינונית זוהי מחמאה ענקית עבורה.
|
|
|
מתנאל אזולאי
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
זה בערך התנך של הליברטריאנים על כל המשתמע מכך. כמו שאמרת - זה לא בדיוק ספר במובן הרגיל של המילה - אני חושב שאיין ראנד עצמה העידה מספר פעמים שהיא יותר פילוסופית מאשר סופרת.
מה שכן, יכלה בהחלט לתת את המניפסט הארוך הזה בחצי מהעמודים ללא מעטפת מגוכחת של פסאודו-עלילה עם דמויות שאפשר להקיא מהשטחיות שלהן. |
|
|
האילומנטיקן
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
מוריה-
אודה שאצלי ההיפך הוא הנכון, לא קראתי את "כמעין המתגבר". אמנם שמעתי שהוא מכיל את עקרונותיה מן הספר כאן בצורה שקולה וריאליסטית הרבה יותר (יש שם אפילו דמויות מורכבות באמת!). אני עדיין ממליץ על הספר, כאמור. הוא ממש לא רע, לפחות כקריאה של איך ליברטריאנים רואים את הנפש האנושית. אחרי הכל, זו באמת תפיסה אלטרנטיבית שלמה של המציאות. אושר- אתה לא מסכים שיש בנאום הזה מידה בלתי מבוטלת של טרחנות וחזרתיות? מילולית אני מדבר עכשיו, לא לא מבחינת התוכן. |
|
|
אושר
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אי אפשר לתמצת ספר שהנאום של ג'ון גאלט אמור לתמצת אותו. הספר הכי טוב שקראתי
|
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה לך. אהבתי מאוד את ספרה "כמעין המתגבר". רציתי להגיע גם לספר הזה, אבל ביקורתך קצת הורידה לי ממנו.
|
|
|
האילומנטיקן
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אנקה
תודה. אכן הצריך סבלנות רבה, במיוחד בקטעים בהם הסופרת פשוט שוכחת את עצמה ועוברת למסה פוליטית-פילוסופית על פול גז למשך 40 עמודים. אבל לא אעמיד פנים שהקרבתי פה משהו- הקריאה עצמה הייתה מהנה בעבורי.
|
|
|
האילומנטיקן
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
למורי
ההתלהבות שלי מהספר אכן אירעה כשהייתי צעיר. כיום אני כבר לא מתלהב ממנו, אלא רק מחבב אותו סנטימנטלית.
אם התכוונת שאני צעיר בגלל היכולת שלי ליהנות מכתיבה טובה גם כשהדמויות והעולם הם גרועים, אני מקווה שאשאר צעיר עד כאב לעוד זמן רב. |
|
|
אנקה
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
כל הכבוד על הסבלנות שלך לקרוא ספר כל כך ארוך וכל כך מעצבן ומיושן.
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אתה עדיין צעיר עד כאב.
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
