ב-16 לאוגוסט עוד כמה ימים, אהיה בת 64, ואולי בגלל זה החלטתי שמותר לי לנטוש את "פוייגלמן"– הרומן עתיר השבחים של אהרון מגד- שפתאום הרגיש לי לגמרי גלותי- ולבחור בספר מן הסוג שירטיט לי את הלב, בקיצור- הלב ביקש לעצמו קצת רומנטיקה, וזה קורה כשמטפסים במעלה הגיל- הנטייה היא לרצות את הדברים שיהיו פשוטים יותר, שמחים יותר, ושיספרו לנו שוב כמו בסרטים הישנים, אגדות עם סוף טוב מהסוג של " And they have lived happily ever after", כי את המורכבות ואת הקושי כבר מיצינו בגיל הזה ... וכך בחרתי ברומן של אריק סגל שהוא בכבודו ובעצמו זכור לנו עם רב המכר שלו "סיפור אהבה", (שגם הוסרט), ושהפעים לבבות לפני כמה עשורים. אז "בניתי" עליו ! ואומנם זו הייתה חוויה מרעננת ומאוד אמריקאית. אגב ניסיתי גם לאתר ספר נוסף שלו בשם "הרופאים" אבל די חששתי לאבד את עצמי בין 600 העמודים שלו.
אז לפיכך נתכנס לענייננו :
"סיפורו של אוליבר" הוא ניסיון למקסם את הדמות של הגיבור מ "סיפור אהבה" ולהוביל אותו לקראת חיים חדשים, וסגל עושה זאת בטבעיות. הרומן מחולק לפרקים קצרים ולכן הקריאה בו זורמת והוא גם לא מכביד, בקיצור הוא מהסוג שלוקחים לכל מקום וקוראים בכל מצב גם בעמידה בתור",ויש לנו רבים כאלה בעת הזו... במיוחד אם יהיה לנו עוד סגר...
אגב, לא תאמינו, שאת הספרון הזה מצאתי בערמה שהונחה על גדר של בניין שכן. בדרך כלל אני לא מהסוג המחטט, ממש לא, אבל הפעם נכנעתי לדחף– וזו התוצאה. והמסקנה אחרי סיום הקריאה היא שיש חיים אחרי ה"מוות" ( כאילו שלא ידענו... ). זוכרים שג'ני הגיבורה של "סיפור אהבה" (השחקנית אלי מקגרו בסרט), מתה בסוף מסרטן, והותירה את אוליבר, בן זוגה, (השחקן ראיין אוניל בסרט)- שבור ורצוץ ? בטח זוכרים, אז כמו שאמי ז"ל הייתה אומרת – בסוף, החיים שייכים לחיים, והמתים- למתים, אבל יש את השלב של אחרי האובדן, ועל זה אריק סגל כותב, שהוא מרחיק אותנו מבן המין השני, ועד שלא נעבד אותו היטב, שום קשר לא יצלח .... אבל כמה באמת יודעים או מסוגלים לתת לעצמם מקום להתרגל ללבד שלהם, ולאהוב אותו – מסתבר שהפחד מלהכיר ולחיות עם עצמך בנפרדות מהאחר, מאיים לא פחות מהכאב עצמו, ובמקרים רבים אנחנו נחשפים לאנשים שדי מהר קופצים ראש לבריכה, ורק לאחר מכן מגלים שבעצם בכלל לא מילאו אותה במים... ומשהו דומה קורה ברומן הזה.
אז אם באקראי ייפול לידיכם הרומנצ'יק הזה- קחו אותו אתכם לחופשה קצרה בארץ או בחו"ל, ותיהנו מספרון די נחמד, שיכניס אתכם מיד לאווירה הכל כך אמריקאית ואולי גם יצליח לעורר בכם ריגושון קטן..
זהו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
