יש בספר מרכיב מאד ישראלי,נוגע ואנושי.
סוזי היא עולה מניו ג'רזי המתיידדת בעבודתה עם שלושה- עמוסי (עמוס ברק), גבר באמצע החיים וקצין בכיר. אורי ויוחאי הצעירים ממנו בהרבה. לכולם סיפורי חיים לא קלים של אבדן ושברון לב. והם כל כך שונים זה מזה.
עמוסי בעל ניסיון החיים והמשפחה מטופל אצל פסיכולוג. אורי הנצלן, אגואיסט חסר תקנה, יוצא יחידה מובחרת המתייחס לעולם בבוז. באחד ממפגשיו עם המטפל מתאר אותו עמוסי כ'חרא של בן אדם', מה שנכון. יוחאי הוא השלוך הסובל מעודף משקל, טוחן לאפות מדי יום בדירתו המוזנחת לבוש ב'חולצת עמבה' מזוהמת משאריות מזון ובאיזה מקום ויתר על החיים והתקווה למשהו טוב שיצא מהם. הם רוחשים חיבה כזו או אחרת לסוזי יפת התואר הנושאת מטען חיים לא קל.
בין הפרקים נשזרת חקירה ברוטאלית של גבר ערבי בשם אחמד בידי איש שב"כ.
ארבעתם יוצאים לכנס באירופה במסגרת עבודתם ואופיים האמיתי נחשף יותר.
ככל שהעלילה מתקדמת מתקלפות השכבות שעטו ארבעתם וסיפוריהם העצובים של מי שחוו קושי ומתמודדים כל אחד בדרכו או דרכה נחשפים בהדרגה. משתלבים בעלילה גם סיפורים נוגעים ללב של דמויות חולפות. גבר אירופי קשיש, אלמן טוב לב בעל גינוני ג'נטלמניות 'של פעם'. נהג מונית עם סיפור עצוב. מזכרות בעלות ערך רגשי של עמוסי ואורי, מסעות מיוסרים לעברם בתקופות שונות בחייהם, גילויים מפתיעים. ישראליות של צבא, טיולים, בתי קפה ודירות שכורות עם רגעים מכעיסים כמו בעל גלריה נכלולי העובד על סוזי התמימה והופעת סטנדאפ בה מושם יוחאי ללעג בידי 'בדרן' בהמי. קל לשנוא את אורי הנבזה למרות שחייו לא היו 'קרני שמש וסוכריות על מקל'. יש גם רגעים מעוררי חיוך כמו זה בו יוחאי מטייל להנאתו באזור ההררי באירופה ומשחרר שאגה 'אאנניי ששממן אאבבלל ררוצצהה ללההיות ררזזהה!!!" ונענה ב'אאזז תתפפססיק ללאאככולל...' של מטיילות ישראליות בקרבתו.
בכתיבה יפה, מעוררת השתאות ומכמירת לב נסגרים מעגלים מפתיעים כולל הקשר של חקירת אחמד. הכל מתכנס לקראת סיום (נכון יותר, סיומים) בלתי צפוי ומרגש.

יש בספר מרכיב מאד ישראלי,נוגע ואנושי.
סוזי היא עולה מניו ג'רזי המתיידדת בעבודתה עם שלושה- עמוסי (עמוס ברק), גבר באמצע החיים וקצין בכיר. אורי ויוחאי הצעירים ממנו בהרבה. לכולם סיפורי חיים לא קלים של אבדן ושברון לב. והם כל כך שונים זה מזה.
עמוסי בעל ניסיון החיים והמשפחה מטופל אצל פסיכולוג. אורי הנצלן, אגואיסט חסר תקנה, יוצא יחידה מובחרת המתייחס לעולם בבוז. באחד ממפגשיו עם המטפל מתאר אותו עמוסי כ'חרא של בן אדם', מה שנכון. יוחאי הוא השלוך הסובל מעודף משקל, טוחן לאפות מדי יום בדירתו המוזנחת לבוש ב'חולצת עמבה' מזוהמת משאריות מזון ובאיזה מקום ויתר על החיים והתקווה למשהו טוב שיצא מהם. הם רוחשים חיבה כזו או אחרת לסוזי יפת התואר הנושאת מטען חיים לא קל.
בין הפרקים נשזרת חקירה ברוטאלית של גבר ערבי בשם אחמד בידי איש שב"כ.
ארבעתם יוצאים לכנס באירופה במסגרת עבודתם ואופיים האמיתי נחשף יותר.
ככל שהעלילה מתקדמת מתקלפות השכבות שעטו ארבעתם וסיפוריהם העצובים של מי שחוו קושי ומתמודדים כל אחד בדרכו או דרכה נחשפים בהדרגה. משתלבים בעלילה גם סיפורים נוגעים ללב של דמויות חולפות. גבר אירופי קשיש, אלמן טוב לב בעל גינוני ג'נטלמניות 'של פעם'. נהג מונית עם סיפור עצוב. מזכרות בעלות ערך רגשי של עמוסי ואורי, מסעות מיוסרים לעברם בתקופות שונות בחייהם, גילויים מפתיעים. ישראליות של צבא, טיולים, בתי קפה ודירות שכורות עם רגעים מכעיסים כמו בעל גלריה נכלולי העובד על סוזי התמימה והופעת סטנדאפ בה מושם יוחאי ללעג בידי 'בדרן' בהמי. קל לשנוא את אורי הנבזה למרות שחייו לא היו 'קרני שמש וסוכריות על מקל'. יש גם רגעים מעוררי חיוך כמו זה בו יוחאי מטייל להנאתו באזור ההררי באירופה ומשחרר שאגה 'אאנניי ששממן אאבבלל ררוצצהה ללההיות ררזזהה!!!" ונענה ב'אאזז תתפפססיק ללאאככולל...' של מטיילות ישראליות בקרבתו.
בכתיבה יפה, מעוררת השתאות ומכמירת לב נסגרים מעגלים מפתיעים כולל הקשר של חקירת אחמד. הכל מתכנס לקראת סיום (נכון יותר, סיומים) בלתי צפוי ומרגש.