ביקורת ספרותית על קו זמן מאת מייקל קרייטון
ספר לא משהו

---

באחת מהנסיעות שלי למכתש רמון של אוגוסט בעקבות מטרי הכוכבים השנתיים, נתקלתי בתמונה מוזרה, נחבאת אל הכלים, שגורמת מיד לתמוה אם מישהו אחר עוד נתקל בה ומה הוא חשב עליה. החניתי את הרכב מאחורי תלולית עפר, הרחק מאין רואה, והרחקתי את האוהל שבו שיכנתי את עצמי ואת החבר החמור של מעיני כל רואה. והנה, בין כבלי החשמל שחרצו את השטח של המכתש ממזרח למערב, אני מבחין במונולית בגוני סגול-ירוק (שמזכיר לי שהטוב כבר לא רחוק, הוא כבר לא רחוק..), ועליו חרוצות אותיות קידוש לבנה: "הצילני נא."
צילמתי את התמונה (לצערי היא נמחקה מהכונן הקשיח שלי לפני כמה שנים). אבל לעזאזל, זה גרם לי לאבד את העשתונות לכמה דקות. והחבר החמור שלי, אומר לי: "זה בטוח מישהו מהזמן של יעקב אבינו."
והנה, מייקל קרייטון. כן, ההוא ההוא מפארק היורה. מגיע לכאן בחליפת אבירים כדי להפחיד אותנו לא עם חיות טרף ארורות, אלא עם... אבירים? עלילה א-לינארית שהופכת ל... עלילה לינארית? בחייאת, קרייטון, ציפיתי ממך לקצת יותר. איך הצלחת להרוס מסע בזמן לתקופה מרתקת עם עלילה כל כך... יבשושית?
אבל לפחות זה גרם לי לתהות -
"הצילני נא" -
מסע בזמן חי ובועט (וכנראה בצורה יותר מוצלחת מהחמור שלי).

» ביקורות נוספות של אבק ספרים
» ביקורות נוספות על קו זמן