הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•2 דקות קריאה

אמונה ירון היא ביתו של ש"י עגנון ומי שהוציאה ספרים רבים של עגנון לאחר מותו. לעגנון יש יותר ספרים שיצאו לאחר מותו מאשר בחייו וזו אמונה ירון שעומדת מאחורי עריכתם והוצאתם לאור. היא עמדה בפני ביקורות רבות שטענו שלא הייתה לה זכות להוציא ספרים בשם עגנון לאחר מותו. היא מסבירה היטב שזו הייתה בקשתו של עגנון ממנה להוציא לאור את עזבונו לאחר מותו וכך עשתה. עגנון טען בשנותיו האחרונות כי מה שלא פורסם טוב יותר ממה שפורסם.
מי שבא לקרוא ספר זה מן הסתם מחפש מידע חדש (אולי עסיסי ושלא פורסם עד היום) בהקשר של חייו של עגנון. אמונה כותבת כבר בתחילת הספר שהיא לא כותבת בספר רכילויות או מידע אינטימי מידי ואפשר כמובן להבין אותה. הספר לא חידש לי הרבה על חייו ועבודתו של עגנון (ואני לא חוקר של עגנון וגם לא קראתי יותר מידי ביוגרפיות עליו), הוא כן חידש בפרטים הקטנים והמעניינים שאמונה כתבה על הרגלי עבודתו, סדר יומו, יחסיו לסובבים אותו, מידע על הספריה שלו וספרים שאהב, מידע שרק מי שבאמת היה קרוב אליו יכול היה לדעת. מהבחינה הזאת זו קריאה מצויינת.
לא אהבתי פרקים שלמים שאמונה כתבה על חייה, חיי בעלה וילדיהם, עבודתה, הספרים שכתבה וניסתה לכתוב, מידע זה לטעמי היה מיותר, אותי עניין מה שהיא יודעת על עגנון, אך אפשר להבין אותה, היא בחרה לקרוא לספר "פרקים מחיי" ולכן לכתוב את האוטוביוגרפיה שלה מובן משמו של הספר. העמודים האחרונים כוללים ארבעה סיפורים קצרים של אמונה, גם הם מיותרים. לסיכום שווה קריאה לרוצים להכיר את סיפורו של עגנון ומשפחתו מזווית אחרת.

דיון על הביקורת

11 תגובות

משה •לפני 5 שנים

עמיחי, אכן הזדמנות בשבילה לקדם את עצמה, אך קשה לעשות זאת שאתה בצל של עגנון, תמיד תראה חיוור.

yaelhar•לפני 5 שנים

פרפ"צ אנשים שכותבים אוטוביוגרפייה סבורים, מן הסתם, שחייהם יעניינו את הקוראים.

בדרך כלל אני לא קוראת אוטוביוגרפיות (או ביוגרפיות).

yaelhar•לפני 5 שנים

אדרבא, עמיחי.

במיוחד אם הוא איש רוח שאני מעריצה. לא מתעניינת אם הוא אוהב עין או מקושקשת, אם יש לו שלושה ילדים או אם המשפחה מסוכסכת. מה שמעניין אותי הוא משנתו. פירוט של חייו הפרטיים רק יוריד אותו בעיני, לא ישפר את רעיונותיו.

Pulp_Fiction•לפני 5 שנים

מעניין.

אותי דווקא מעניינים חיי אנשי רוח ואמנים אותם אני מעריך / מעריץ.כמובן שכמה שהדמות יותר מסתורית, זה יותר מגרה. מספק המון מידע ודרך סיפורי חייהם אפשר להבינם יותר לעומק( או שלא). עגנון אמנם לא ממש נמנה עם אלה שאודותיהם הייתי רץ לקרוא, אבל סיקרנת.

עמיחי•לפני 5 שנים

יעל, תלוי מי הסופר. מבחינתי, עגנון אינו רק סופר שכתב סיפורים, אלא איש רוח שניצב בלב השינויים העצומים שעבר העם היהודי, תפס את רוחות השינוי במעופן וניסח אותן בדרך אמנותית. עבורי הוא מעין מורה דרך.

פרפר צהוב•לפני 5 שנים

יעל, זה כמובן תלוי האם סיפור חייו מעניין ואיך מספרים אותו.

"חבלים" של חיים באר הוא די אוטוביוגרפי ומאוד מעניין.

yaelhar•לפני 5 שנים

אף פעם לא הבנתי את העניין שיש לקוראים בסופר ובחייו.

מבחינתי הסופר הוא זה שמספק לי את הספר, ואני לא מתעניינת בו. עוד פחות אני מתעניינת בילדיו, אשתו, חבריו ושכונתו. [כל האמור לעיל מתאר את העדפותי, לא ביקורת על אלה שכן מתעניינים]

עמיחי•לפני 5 שנים

מסכים עם מה שכתבת. הפרטים הקטנים שהיא מוסיפה לדמותו של עגנון הם עיקר הספר. גם אני די השתעממתי ממה שכתבה על עצמה ומשפחתה, אבל במחשבה שנייה אתה מבין שזו ההזדמנות שלה לספר קצת על עצמה. גם לשוליית הקוסם מגיעה קצת הכרה.

משה •לפני 5 שנים

אהוד, בערך כחציו מעניין מכיוון שהוא נכתב מנקודת מבט לא שגרתית- של בתו. הביוגרפיה של דן לאור מחכה על המדף כבר הרבה זמן ותורה יגיע. בספר אמונה כותבת שעגנון דווקר החשיב הכי הרבה את קורצוויל כחוקר הראשי של יצירתו, כשמישהו היה שואל את עגנון שאלה על ספריו הוא היה אומר אני לא יודע תגש לפרופ' קורצוויל ותשאל אותו.

פרפר צהוב•לפני 5 שנים

נראה שאסתפק בספריו של עגנון, לכשאגיע אליהם.

אהוד בן פורת•לפני 5 שנים

אני מאמין שמי שירצה לקרוא

על חייו של עגנון יקרא את הביוגרפיה שכתב דן לאור. בכל אופן סנטו, תודה שכתבת על הספר הזה ומה כן יש בו. לדעתי עצם זה שהספר נכתב על ידי בתו של ... יש לו ערך מוסף אבל יכול להיות מאוד שזו זווית ראיה של רומנטיקן, כי כמו שניתן להבין מדבריך הוא משעמם. חבל.

11 תגובות בסך הכל