ביקורת ספרותית על בנו של אדון היתומים מאת אדם ג'ונסון
ספר טוב

---

לאור ריבוי ספרים בז'אנר "קרובתו של עושה הדברים" היה קצת מרענן לראות ספר המתייחס ל"בנו" ולא ל"בתו", אם כי אדון היתומים המדובר משחק תפקיד קטן מאוד בספר, אם בכלל. גיבור הספר, לפחות בחלק הראשון שלו, הוא פאק ג'ון דו, ששמו נאמר בנוהל האסייתי הרגיל - קודם שם המשפחה ואחר כך השם הפרטי. שמו הפרטי הוא שם של קדוש קוריאני כלשהו, ואביו נתן לו אותו כדי לא להפלות אותו משאר היתומים שגדלו איתו יחד וקיבלו גם הם שמות של קדושים. ג'ון דו גדל בלי אם, ולמעשה גם בלי אב משלו, במקום עני מאוד ותחת מצוקה גדולה. לכן הוא גם בורח, מה שלא בהכרח משפר את מצבו.

בהמשך דרכו וחייו מתגלגל ג'ון דו למחוזות שונים בקוריאה הצפונית השרויה תחת מנהיגותו של הרודם הבלתי מעורער קים ג'ונג און. קצת קשה לגולל תקציר של התגלגלות העלילה, ולא ברור אם היא לא קוהרנטית כי אנחנו לא מצליחים להבין את המציאות הצפון קוריאנית, או שהיא לא קוהרנטית משום שהכותב רצה לשוות לספר בכוונה חזות סיוטית שבה חוסר ההיגיון הוא חלק מובנה בהתנהלות. הספר מזכיר את ספרי ג'ורג' אורוול, זינובי זיניק, וסופרים שכתבו ברוסיה הסובייטית על שלטונות הפחדה ואימים, על רודנות, מחנות מעצר, רמקולים בבתים היוצרים אינדוקטורינציה, חדרים שבכולם יש תמונה של המנהיג הנערץ, עוני מרוד לצד שחיתות ופאר, וניסיון לייצר קשרים או תחרויות עם המעצמה האמריקאית. במהלך הספר נוצר קשר בין היתום העני פאק ג'ון דו ובין השחקנית הקוריאנית הנערצת בעלת השם האנגלי סאן מון. היחסים ביניהם מכניסים את הספר לאווירה עוד יותר סוריאליסטית, גם אם לא חשבנו שזה אפשרי. חוט הזמנים וכרונלוגיית העלילה ניתקים זה מזה, ואווירת החלום המסוייט הולכת ומתגברת.

אני אהבתי את הספר. הוא כתוב מצוין, על אף תיאורי העינויים הקשים, וקשה להפסיק את הקריאה. ניסיתי להזכיר לעצמי תוך כדי שזה אמריקאי שכתב, ויש כאן מן ההטיה, אבל זה לא מקלקל לדעתי את הנאת הקריאה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על בנו של אדון היתומים