ביקורת ספרותית על משה חוואטו והעורב - כריכה קשה מאת קובי אוז
ספר בסדר

---

הספר פשוט ישב אצלי במדף הספרים. כמו שאומרים, סתם ספר. לא ספר שהתכוונתי לקרוא, לא מיוחד, לא מושך, לא מסקרן. סתם עוד ספר.
אני מניחה שפשוט חיפשתי ספר שלא יאתגר אותי יותר מידי ויעזור לי מעט לעבור את משוכת הקריאה שתקפה אותי בשבועות האחרונים.

מסופר על מעלליה של משפחת חוואטו המורחבת המתגוררת ברמלה. מאירועים משפחתיים ושמחות ועד הרגעים העצובים שחווה כל משפחה יחד. הספר מחולק לפרקים קצרצרים שבכל פרק אנו מקבלים טעימה מדמויות שונות שמספרות את הסיפור מנקודת מבטן האישית.

אני אהיה כנה, בשעה 23:00 התיישבתי לקרוא במיטה, אחרי יום קשה מאוד בעבודה הייתי מפורקת לגמרי ורק רציתי משהו שישכיח את טרדות היום. לקראת עמוד 40 אמרתי לעצמי.. "טוב... די... אני חושבת שכאן זה נגמר", ואיזשהו כוח לא מוסבר גרם לי לרצות בכל זאת להמשיך לקרוא. הגוף שלי היה כל כך עייף שהוא פשוט החליט להמשיך לקרוא את המילים על הדף מאשר לתת הוראה למוח לסגור את הספר. וככה המשכתי והמשכתי והמשכתי....

בזכות העייפות גיליתי ספר שתחילתו מדשדשת וזה בלשון המעטה אבל המשכו מלא קסם, הומור וגם מן הדרמה. זה ממש לא אחד מאותם ספרי מופת עוצרי נשימה אבל זהו ספר שנקודת החוזק שלו היא האותנטיות וההומור העצמי, יכולת זיהוי מצבים וסיטואציות חברתיות והבאתם לידי ביטוי בקריצה ומודעות עצמית. משפחת חוואטו לחלוטין מרגישה כמו משפחה אמיתית וקיימת ואין לי ספק שהמון דברים מבוססים על המציאות.

זה אמנם ספר שנקרא די מהר וכנראה גם לא כזה שאזכור לעד, אך זה בהחלט ספר שהצליח, גם אם לרגע, להשכיח ממני את הדאגות.

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על משה חוואטו והעורב - כריכה קשה