ביקורת ספרותית על האדמה פוסעת איתה מאת סולימאן אדוניה
ספר מעולה

---

לקחתי את הספר מבלי לדעת למה לצפות, ושקעתי בקריאה של סיפור מענין וכואב המתאר חיי נשים וגברים בסעודיה, באופן שמעולם קראתי על כך. ידוע שסעודיה השליטה את חוקי השריע והקצינה אותם ללא קשר לדת ממנה נבעו. המשטר משתמש בחוקי איסלם אלו בכדי לשלוט ולדכא את האוכלוסיה הכללית ואת המהגרים ומצד שני מטיב מאד עם מעמד העשירים והאזרחים הנבחרים.המהגרים, כמו כותב ספר זה, מגיעים ממדינות אפריקה המאד עניות הנמצאות על סף רעב או מלחמה ומעסיק אותם בעבודות שרות בשכר נמוך ותנאים גרועים. אמנם תאורטית הם יכולים לעזוב את המדינה אבל אין להם הכסף והמסמכים המתאימים.
נאצר גיבור סיפורינו, בכדי לשרוד, נאלץ להענות לסיפוק יצרים של גברים ובליבו חולם למצוא אהבה בזרועות אישה. בסעודיה יש איסור מוחלט לבוא במגע כל שהוא, אפילו לא שיחה, בין גבר לאישה שאינם נשואים והגברים מקימים יחסים עם בני מינם חלק בתשלום וחלק מרצון. עקב היות הנשים מכוסות מכף רגל עד קצה הקרקפת בעבאיה שחורה ואפילו ידיהן עטויות כפפות. ואילו הגברים לבושים לבוש מערבי רגיל היוזמה להכרות היא בידי הנשים. כאן נוצרת סיטואציה שדוקא לנשים יש את ההזדמנות להתחיל הכרות עם גבר זאת בעזרת העברת פתקים בהן הן מביעות את רצונן להכרות, למרות האיסור לעשות זאת, והסכנה לחייהן.
הספר כתוב ברגישות רבה ומספר את לבטי הנפש, געגועיו של נאצר לאימו באריטריאה, ממנה יצא בהיותו ילד כתוצאה מיוזמת אימו להצילו מאסון המלחמה ומתפתח לסיפור אהבה מקסים ורגיש. וסעודיה מוצגת כמדינה אכזרית לנשים וגברים שאינן מהמעמד השליט.

» ביקורות נוספות של אסתר
» ביקורות נוספות על האדמה פוסעת איתה