ביקורת ספרותית על אנחנו נגדכם - עיר הדובים #02 מאת פרדריק בקמן
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 22 באפריל, 2021
ע"י תמר-מילים


פרדריק בקמן כתב את הספר הנפלא "איש ושמו אובה", אז היו לי ציפיות מהספר הזה.
בעיר קטנה בשוודיה יש קבוצת הוקי ועליה גאוות העיר. רק שהאירוע שהיווה את החוליה הראשונה בשרשרת האירועים שמתחוללים בספר היה אונס. כוכב הקבוצה אנס את ביתו של מנהל הקבוצה, ושחקן אחר ראה את מה שאירע והעיד נגדו. בום.
הכוכב של הקבוצה עזב את העיר, השחקנים הטובים ערקו לקבוצה מקבילה וכולם כועסים על הנערה. הפוליטיקאים בעיר מתערבים, רוצים לעצור תקציבים לקבוצה הקיימת, ויש כוחות שרוצים להחיות אותה מחדש, עם מאמן חדש ושחקנים מנבחרת הנוער.
מה עובר על הדמויות הראשיות בדרמה הזאת? מי מהפוליטיקאים יתפוס על זה טרמפ? על אלה ועל כרוניקה של אלימות ידועה מראש, נכתב הספר הזה.
יש בו את כל החומרים לספר מעניין, אבל גם יש בו כמה בעיות:
הספר כתוב בגוף שלישי מרוחק, שזורק כל הזמן רמזים מטרימים ונותן מסקנות. זה ציני לעתים, ולרוב - מתנשא. אותי זה עצבן.
לא קראתי את "עיר הדובים", ונראה שחבל. כדאי היה לציין שזה ספר המשך לספר ההוא.
כתוב בגב הספר שהוא מצחיק. לא צחקתי.
ככה-ככה בסולם תמר. חבל.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נתי ק. (לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
עיר הדובים מעיק עד חציו, בעיקר בגלל העיסוק הפרטני מדי לרוב האנשים בהוקי. החצי השני הוא מרתק, מכעיס, מרגש וגרם לי לרצון לשבור משהו על מישהו (ואני לא אדם אלים בדרך כלל).
עכשיו קוראת את "אנחנו נגדכם" ובהחלט צריך לקרוא קודם את "עיר הדובים". גם החצי הראשון של הספר הזה בעייתי, אבל באמצע הוא שוב מתרומם ומעיף אגרופים לכל עבר.
מעין (לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
איזה קטע! לא ידעתי שהספר הזה הוא המשך ל"עיר הדובים", שאיכזב אותי מאוד בהשואה לשאר ספריו של בקמן.
מבינה אותך. מענין אם אקרא.
זאבי קציר (לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
קראתי את "איש ושמו אובה" ומאז אין ממש חשק לחזור לספריו של בקמן
סייג' (לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
כמות הפעמים שניסיתי לצלוח את עיר הדובים , וואי, זה פשוט נהיה עצוב כבר.
למעשה השבוע התחלתי לנסות שוב, הפעם עם מרקר כי יש לי שני עותקים של הספר ואחד מהם במילא פגום, אבל אני לא חושבת שאני אצליח לעמוד במשימה הזאת.
אם רק הייתי משכילה לקרוא בחנות כמה עמודים ראשונים, הייתי מבינה שזה לא הסגנון כתיבה שאני אוהבת, ולא הייתי סובלת ככה.
עכשיו שאני יודעת פחות או יותר מה הולך לקרות, אולי יהיה לי יותר קל לצלוח אותו.
אני מחזיקה אצבעות לעצמי.
זה באמת ספר מקולל עבורי, כי כל כך הרבה פעמים ניסיתי לקרוא אותו ולא הצלחתי.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ