למדתי בבית הספר את מה שגם כל המערכת פיפמה לנו, בתקופת המנדט היו שלוש מחתרות. אחת טובה-ההגנה, אחת טרוריסטית- האצ"ל ואחת של ממש רוצחים-הלח"י. מחתרת של אנשים רעים, שהיו מוכנים לעשות כל מעשה פסול למען אידיאולוגיה חשוכה.
ואז, כשהייתי בתיכון, לפני המון שנים, נתקלתי במקרה בספר של נתן ילין מור.
פתאום גיליתי שעד אז סיפרו לי את הסיפור הציוני רק מכיוון אחד. מהכיוון של הפלמ"ח ושל יפי הבלורית והתואר. אבל יש גם את הסיפור של הלח"י. אידיאליסטים ששמו את נפשם בכפם למען תקומת העם בארצו. הם האמינו שמעשיהם מקרבים את העצמאות מהבריטים ועם הקמת המדינה התפרקו מנשקם וניסו (ללא הצלחה, בגלל המכשולים שהשלטון המפאיניקי שם בדרכם) להשתלב במערכות המדינה. כמו שהיה צדק היסטורי במהפך של 77' עם עליית בגין לשלטון, הגלגל של הצדק ההיסטורי העלה גם את יצחק שמיר והשלים סיבוב שלטוני של שלוש המחתרות שהביאו לנו את מדינת ישראל.


















