הספר הזה מתחיל צולע, בגלל חישובים של צלעות שירים, וחיפוש משמעות עם גימטריה של מילים. אני אוהבת גימטריה (או נומרולוגיה כפי שקוראים לה היום) אבל אוהבת אותה כשהיא ישירה או באה מתוך המילה עצמה, ולא כשמחפשים רחוק מדי, כי אז כל כיסא יכול להפוך לאיכס וכל פרגוד יכול להיות פר (או עגל) של אלוהים בסגנון בבא בובה. הדוגמאות האלה הן שלי, אבל כשאני גם מוצאת שגיאות בחישובי הצלעות זה מרגיז אותי.
כבר חשבתי להפסיק לקרוא, אבל זה היה רק פרק אחד בהתחלה (אחר כך גיליתי שיש עוד אחד באמצע ודילגתי עליו) והחלטתי לתת לספר עוד הזדמנות. וטוב עשיתי, כי הספר הזה כולו שירה, בעצם ניתוח של השירה התנ"כית. שירה עתיקה שהיה כיף לקרוא אותה ולהיזכר.
פעם, בבית הספר היסודי, היה נוהג ללמוד בע"פ את השירה התנ"כית, ואני אהבתי את זה. אין לי שום הסבר לאהבה שלי הזאת, כמו שאין לי הסבר לשום אהבה אחרת, והספר הזה הזכיר לי נשכחות.
בכל אופן, פרופ' קנואל מסביר מצויין את התגלגלות השירה העתיקה, ולדבריו דווקא מזמור ס"ח בספר תהילים הוא המזמור הקדום ביותר, ונכתב כנראה כ- 1200 שנה לפני הספירה, אחרי ניצחון של שבטי ישראל וכנען על הצבא המצרי. לדעתו השני בסדר המזמורים היה 'שירת דבורה' ורק לאחריה נכתבה 'שירת האזינו' של משה.
עוד אנקדוטה מעניינת שהוא מסביר היא 'שירת מרים'. לטענתו שירה זאת לא נכתבה בכלל על יציאת מצרים ורק מאוחר יותר נערכה כפי שנערכה. ואכן אם קוראים את השירה הזאת במנותק מההקשר אין שם אפילו מילה אחת על יציאת מצרים, וכל השיר הוא על קרב שבו המצרים הפסידו, כנראה אחרי שנסוגו מכנען.
אז אם שירה מעניינת אתכם מומלץ לקרוא. מספרים סודיים רצוי לחפש במקום אחר.

לישראל קנוהל התוודעתי דרך ספרו הקודם, "מאין באנו". בספר זה, כדוגמת הספר הקודם, מנסה קנוהל להתחקות אחר העבר של עם ישראל באמצעות רמזים המופיעים במקרא, ובעזרת סימוכין חוץ מקראיים.

היופי בקנוהל הוא, שבעוד שהוא לא בהכרח עומד באוונגארד ומביא תיאוריות חדשות לגמרי, הוא אוסף את התיאוריות הקיימות ובונה נרטיב דיי משכנע ומבוסס.
הקושי האמיתי בחקר התרבות העברית העתיקה נובע מן העובדה שאכן - היא צריכה להסתמך על "השלמת פערים" ועל צירוף עובדות קיימות לכדי תיאוריה אחת. גישתו של קנוהל היא לא להצמד בהכרח אל דעה קיימת, אלא לראות כיצד רוב (אם לא כל) הדעות משתלבות יחדיו, מתוך ההנחה שבכל אחת מהן יש בסיס רעיוני אמיתי כלשהו.

בספר השם קנוהל מתמקד בשלושה נושאים עיקריים:
1. מספרים חבויים - קנוהל טוען שכותבי המזמורים הקדומים במקרא, שמתוארכים למאות ה-13-10 לפני הספירה, הכירו את ערכן הגימטרי של האותיות, ובאמצעים סגנוניים שונים (מספרי צלעות, מילים ושורות) ייצגו את המספרים הקדושים של השם יהוה : 26 (הערך הגימטרי הרגיל), 52 (הערך הגימטרי כפול 2), 17 (הערך בגימטריה קטנה). לטענתו לא יכול להיות שמדובר במקריות שכן החזרה הזו מופיעה פעם אחר פעם בכל המזמורים העתיקים יותר.
2. ייצוג האל הקדום בעזרת השם "סיני", זכר לאל הירח המסופוטמי סין, כפי שמופיע במזמור ס"ח בתהלים, וכיצד שם זה התגלגל, בעזרת תחבולה לשונית, להיות שמו של המדבר אותו אנו מכירים כמדבר סיני. לטענת קנוהל מקום התחרשות העימות עם המצרים כפי שמופיע במזמורים העתיקים לא נתרחש כלל ביציאת מצרים, ולא במדבר סיני, כי אם בחבל-ארץ הבשן (הגולן של היום).
3. התחקות אחר מיתוס השעבוד ויציאת מצרים כביטוי לשעבוד של עם ישראל בידי... שלמה ורחבעם (לא פחות ולא יותר). לטענת קנוהל ישנה הקבלה בין הסיפור של יציאת מצרים לבין העול הכבד אותו נשאו עם ישראל בעת מפעלי הבניה האדירים שגרמו לפיצול בממלכת ישראל המאוחדת לשתי הממלכות - ישראל ויהודה.

רוב-רובו של הספר מעניין ומענג (אולי זה כי זה תחום שכל כך מושך אותי). קנוהל מציע תיאוריה, אך בהחלט יודע גם לסייג עצמו היכן שצריך, למעט כמה נקודות בהן הרגשתי שקנוהל קצת "עיגל פינות" בכדי לבנות את התיאוריה שלו, אך בגדול אני דווקא נוטה לקבל ולהבין את התמונה שהוא ניסה לבנות.

יצא לי להתייחס אל ספרו ברשימה שכתבתי אודות זהותו של אברם אבינו כעובד אלילים. לא ארחיב כאן על הנושא מכיוון שמדובר בהתעמקות בנושא ספציפי מאוד, אך אני יותר ממזמין את כולכם לקרוא את הרשימה בלינק הזה :
http://shnizi.wordpress.com/2012/09/16/avramavinuovedelilim/

קנוהל בספרו זה מנסה לפתור מספר תעלומות בתנ"ך .הוא מתרכז במזמור ס"ח בתהילים .מזמור זה הוא קשה וחידתי, יש בו ביטויים ודימויים לא מוכרים ,יחידאיים וקדומים.
דרך ניתוח מעמיק ויסודי של מזמור זה הוא מגלה את הצופן המספרי של שירה זו , הוא גם מנתח את שירת בלעם שירת דבורה ,ברכת משה ושירת הים .על סמך זה הוא מגיע למסקנה ,שקצת מרחיקת לכת ויוצאת דופן , שהשירות הללו הן הגרעין הקדום לסיפורי המקרא של ראשית עם ישראל .לדעתו מזמור זה הוא "תעודה בעלת חשיבות היסטורית ראשונה במעלה להבנת ראשיתה של האומה..."
מסקנות אלו הן נוגדות וסותרות את דעתם של חוקרים רבים אחרים. להבנתו מזמור זה התחבר סביב שנת 1200 לפנה"ס ,בעקבות עימות צבאי בין ישראל לצבא מצרים.
מרחיקת לכת ומקורית , גם קביעתו לגבי השם : 'סיני' ,עמ'55 : "אין אזכור של שם השם סיני כציון גיאוגרפי בשום מקור אחר מחוץ למקרא ! לאמיתו של דבר, "סיני" הוא כינוי אלוהי שהפך מסיבות תיאולוגיות לשמם של הר ומדבר'. המקור לשם הוא האל הבבלי סין.
במזמור ס"ח ישנו המעבר משמו של אלוהי ישראל , סיני , עד לסיומו בברכת משה , שם מופיע סיני, כאתר גיאוגרפי שבו האל מתגלה לבני ישראל. לדעתו שבאמונה הדתית אלוהית ,הישראלים שילבו את כל דמויות האלוהיות לדמות אלוהית אחת.
עוד תיאוריות יוצאות דופן מציג קנוהל בספר זה , ששירת הים חוברה בין תקופת חנוכת מקדש שלה לבין מותו של שלמה .וכן סיפור שיעבוד בני ישראל במצרים נוצר בתקופתו של ירבעם. יציאת מצרים התרחשה, לדעתו באיזור רמת הגולן. קנוהל ,כמובן מנמק ומוכיח את רעיונותיו אלו בפרוטרוט.
מסקנות אלו דורשות אומץ ומחשבה מחוץ לקופסה . פרשנות מקורית וחדשה. אך הניסיון שלו להגיע למסקנות על סמך פירוש של מזמור תהילים אחד – נראה לי קלוש .
לקרוא לספר בשם השם , הוא גם אומץ וקצת יומרני, כי האנשים מתייחסים לשם השם ביראת כבוד ,סוג של קדושה . ועל זה נאמר לא תישא את שם השם לשווא !!
ראוי היה, דעתי , היה צריך לקרוא לשם הספר ,על פי כותרת המשנה : "המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים‘".
קראתי את הספר ,לא הצליח לשכנע אותי .רעיונות מופרכים קצת .

לא טוב,יותר מידי עיגול פינות, יש לנו מספיק פרשנים
מבית, ולא עם רב שנים כמונו צריך לפנות לחוקרי שירה
גרמנים אמרקאים וכ' בכדי לפרש לנו מזמור בתהילים,
ובטח לא להסביר לנו על יציאת מצרים!
ואים המחבר קרא ביקורת זו: נא לא לשכוח שגם התנך
הוא מימצא ארכיאולוגי.