מה אומר לכם השם "שי גולדן"? אני בטוח שלרובנו אם לא לכולנו הוא מזכיר את ההשתתפות שלו בעונה השניה של "מחוברים". אני באופן אישי לא מחובר לטלויזיה, מוכרח להודות שיצא לי להכיר אותו רק בזכות הספר שלו "הבן הטוב" שהיה הספר השני שלו ורק אחר כך חיפשתי לצפות בו באותה תוכנית ריאלטי. בה חשף את המציאות אותה הוא חי וכמו כן את סיפור חייו, הוא ואחיו הגדול הם ילדים מאומצים.

בכנות ניסיתי להמשיך ולעקוב אחר שי אבל לצערי עם הזמן איבדתי עניין אבל הנה עם הספר החדש שיצא לאור לאחרונה אפשר ששוב מתחדש הקשר וזה לא ששי לא יודע להמציא סיפורים, הוא עשה זאת מצויין בספר הביכורים שלו, "בא לך להיות אלוהים?". אני מוכרח לומר להגנתו יותר מזה, שאני מנוי ל-"ליברל" והטור שלו הוא הדבר הראשון שאני תמיד אוהב לפתוח ולקרוא בו, מיד אחרי שהירחון מגיע לידיי.

מי שעוקב אחרי סיפור חייו של שי גולדן יודע כמה שכתיבת הספר הזה היה דבר מתבקש. הספר בנוי מסיפורים שבסוף של כל אחד מהם הוא טורח לחזור ולחדד לנו את מהות של שם הספר. הוא השתדל מהפרטים שהוא יודע על אביו לרקום את סיפור חייו אבל הוא אומר להגנתו, שיתכן ויש דברים שכמה פרטים בהם הומצאו. למשל הקריאה בפרק בו שי מספר על המקום ממנו אביו הגיע מרומניה נותן הרגשה שהוא טרח ועשה עבודת שורשים, מבחינתי זה מרגש. לדעתי הספר מוכיח מעל לכל ספק שהחיבור בין אנשים לא חייב להיות ביולוגי. יש רגעים בספר שמצליחים לעלות לקוראים חיוך, כמו הסיפור על הניסיון של שי להסתיר מהוריו בבגרותו שהוא מעשן סיגריות ופעם אחת הוא עישן סיגריה במכונית בזמן נסיעה וגרם לחור בריפוד. יש סיפורים אחרים שגם מעלים דמעות אבל לדעתי בסך הגדול הספר הזה נפלא.

עם זאת עטיפת הספר הורודה (אבל אל תטעו שיש בזאת רמיזה לעלילה של חיים ורודים) רואים את אבא גולדן כילד יושב ומביט על האופק ברצינות תהומית שמעבירה צמרמורת ומזכירה עטיפה של ספר אחר, "לחיות כדי לספר" (של גבריאל גרסיה מארקס). בין אם זה המוטו או מוטו אחר ששי אימץ לו בכתיבת הספר הזה, כולי תקווה שבספרים הבאים שלו ימשיך באותו קו ואני מאחל מכל לבי שיהיה לו בהרבה בהצלחה.

מה אומר לכם השם "שי גולדן"? אני בטוח שלרובנו אם לא לכולנו הוא מזכיר את ההשתתפות שלו בעונה השניה של "מחוברים". אני באופן אישי לא מחובר לטלויזיה, מוכרח להודות שיצא לי להכיר אותו רק בזכות הספר שלו "הבן הטוב" שהיה הספר השני שלו ורק אחר כך חיפשתי לצפות בו באותה תוכנית ריאלטי. בה חשף את המציאות אותה הוא חי וכמו כן את סיפור חייו, הוא ואחיו הגדול הם ילדים מאומצים.

בכנות ניסיתי להמשיך ולעקוב אחר שי אבל לצערי עם הזמן איבדתי עניין אבל הנה עם הספר החדש שיצא לאור לאחרונה אפשר ששוב מתחדש הקשר וזה לא ששי לא יודע להמציא סיפורים, הוא עשה זאת מצויין בספר הביכורים שלו, "בא לך להיות אלוהים?". אני מוכרח לומר להגנתו יותר מזה, שאני מנוי ל-"ליברל" והטור שלו הוא הדבר הראשון שאני תמיד אוהב לפתוח ולקרוא בו, מיד אחרי שהירחון מגיע לידיי.

מי שעוקב אחרי סיפור חייו של שי גולדן יודע כמה שכתיבת הספר הזה היה דבר מתבקש. הספר בנוי מסיפורים שבסוף של כל אחד מהם הוא טורח לחזור ולחדד לנו את מהות של שם הספר. הוא השתדל מהפרטים שהוא יודע על אביו לרקום את סיפור חייו אבל הוא אומר להגנתו, שיתכן ויש דברים שכמה פרטים בהם הומצאו. למשל הקריאה בפרק בו שי מספר על המקום ממנו אביו הגיע מרומניה נותן הרגשה שהוא טרח ועשה עבודת שורשים, מבחינתי זה מרגש. לדעתי הספר מוכיח מעל לכל ספק שהחיבור בין אנשים לא חייב להיות ביולוגי. יש רגעים בספר שמצליחים לעלות לקוראים חיוך, כמו הסיפור על הניסיון של שי להסתיר מהוריו בבגרותו שהוא מעשן סיגריות ופעם אחת הוא עישן סיגריה במכונית בזמן נסיעה וגרם לחור בריפוד. יש סיפורים אחרים שגם מעלים דמעות אבל לדעתי בסך הגדול הספר הזה נפלא.

עם זאת עטיפת הספר הורודה (אבל אל תטעו שיש בזאת רמיזה לעלילה של חיים ורודים) רואים את אבא גולדן כילד יושב ומביט על האופק ברצינות תהומית שמעבירה צמרמורת ומזכירה עטיפה של ספר אחר, "לחיות כדי לספר" (של גבריאל גרסיה מארקס). בין אם זה המוטו או מוטו אחר ששי אימץ לו בכתיבת הספר הזה, כולי תקווה שבספרים הבאים שלו ימשיך באותו קו ואני מאחל מכל לבי שיהיה לו בהרבה בהצלחה.