ביקורת ספרותית על זה לא היה אותו הגשם מאת נורה דוד
ספר בסדר

---

תמיד אומרים שכל סופר כותב למעשה על עצמו, בכל מיני זוויות שונות. הספר הזה הוא מקרה קלאסי של מישהי שרצתה לספר סיפור, ושאבה אולי 80% ממנו מהחוויות האישיות שלה, ו-20% נוספים הוקדשו לסיפור שונה, אבל עם אלמנטים דומים. כלומר, זה מאוד מאוד מורגש שהחוויות והנופים, והשפה, והחוויה האישית של מישהו שנולד בארגנטינה וחוזר לבקר בה בשנים מאוחרות, הן למעשה חלק מזכרונותיה של הסופרת עצמה.

כמו תמיד, יש לזה חסרונות ויש לזה יתרונות.

מדובר על מסע לחיפוש עצמי של אישה שילדיה בגרו ועזבו את הקן, והיא כעת יוצאת לארץ מולדתה, ארגנטינה, כדי למצוא תשובות, משפחה, ואולי גם אהבת נעורים.

הסיפור עצמו אחלה, וכן נהניתי לקרוא, אבל אחרי כ- 3/4 ספר מורגש שהיא התפזרה, נמרחה, ולא ממש ידעה איך לרכז את הכל ולסיים את זה. הרבה שאלות נותרו ללא מענה, והמסע לא ממש הגיע למסקנות קונקרטיות, ואני כקוראת לא מרגישה שהמעגל נסגר, כפי שצריך בעיני להיסגר עם הגעה לסיומו של סיפור. במיוחד עת אני חובבת מסעות ידועה, וכל מסע מלמד אותנו כל כך הרבה, ולכן אני מרגישה שהוחמצה כאן הזדמנות, במיוחד לאור העובדה שכל הסיפור כמעט סובב סביב מסתורין ודברים לא פתורים, ואז הם גם נשארים לא פתורים בסוף ולא מקבלים מענה. יכול להיות שזה מה שקרה לה במציאות ולכן המשיכה גם כאן בקו הזה, שזה אחד החסרונות שדיברתי עליהם, אבל לדעתי היה יותר מועיל לתת סיום, רע או טוב, אבל סיום. קצת חבל, אבל הספר מהנה וקליל ובסך הכל מומלץ לקריאה נחמדה בסופ"ש.

» ביקורות נוספות של כרמל
» ביקורות נוספות על זה לא היה אותו הגשם