אני מניחה שאם הייתי קוראת את הספר הזה לפני שני עשורים לא הייתי מבינה על מה הוא מדבר. הייתי מפטירה איזה אוקיי וממשיכה הלאה. נראה לי שעדיף לקרוא אותו כשאתה כבר מכיר זוגיות ארוכת שנים, אחרי שכבר פגשת את עצמך קטנוני או מתחשבן או לא לגמרי ישר או עורג לשינוי, על כל פנים, כשאתה מפוכח.

מזה יש פה הרבה. נקודת מבט גברית ומפוכחת על חיי זוגיות, על כבוד אישי ועל אהבה.

החלק הראשון של הספר עוסק בקיומה או היעדרה של מודעות עצמית, ביכולת לבחון את מה שמתרחש בחייך באופן אמיתי ולהגיד לעצמך שלא הכל בסדר. בעיני זה גם החלק הטוב יותר שלו, אבל אולי זה רק מפני שהתיאור שלו הלם להפליא את האישיות הבלתי מפותחת שלי, בה החזקתי, ללא ספק, הרבה יותר מידי שנים.

מעבר לזה, הוא עוסק בזוגיות, בבסיס עליו היא מושתתת, בסיבות שגורמות לה להוסיף ולהתקיים וביכולת ההתמודדות עם משברים. הכל מאד מאד בנאלי לכאורה. אני חושבת שהעניין נוצר מתוך הנסיון לרדת לעומק המוטיבציות שגורמות לו להישאר במערכת יחסים שעל פניו נראית בלתי אפשרית, נסיון אמיתי להבין מה יש מתחת לקלישאות ולתחושות שמעל לפני השטח. איזו יכולת לראות מה מניע אנשים לייצר מערכת יחסים הרסנית ומסרסת ולהתפלש בה.

הניתוח הזה מצליח להסביר התנהגויות שרווחות במערכות יחסים רבות, אם כי בדרך כלל לא במידה המתוארת כאן, ושעד היום התקשיתי להבין את חלקן. אני לא יודעת אם זה עניין של גברים ונשים, אבל בשבילי חלק מההבנות שלו היו סוג של גילוי. מהבחינה הזו, אני מאד שמחה שקראתי את הספר.

לאחרונה יוצא לי יותר ויותר לקרוא ספרים שמתארים מציאות קשה, חיים בחלקים הפחות מפותחים של העולם, עוני, אלימות ושלל זוועות. ספרים מהסוג שגורמים לקורא אותם להרגיש קצת מבוכה, קצת הכרת תודה ומאד בר-מזל.
"הייתי מאחוריך" הוא לא ספר מהסוג שתיארתי. אין בו גורל אכזר, טראומות ילדות קשות או מלחמות הישרדות, למעשה הדמות הראשית עצמה מתוודה בין דפי הספר על ילדות רגילה וחיים טובים. ועדיין - הספר הזה, המסופר מפי אזרח צרפתי בורגני אמיד ומתפרש על פני מספר אזורים שהם בין היותר עשירים ויפים של העולם, נתן לי מבט מפוכח על המציאות הרבה יותר מהספרים הנ"ל שקראתי לפניו, מה גם שהקריאה בו היתה מרתקת ביותר ומהנה.
כשקוראים עלילה המתארת רומן מחוץ לנישואין היינו מצפים לקרוא בעיקר על הרומן, להתאהב יחד עם הדמויות המעורבות ולעבור יחד איתם את החוויה שבמציאת הריגושים החדשים והמשכרים הנקרים בדרכם לאחר שגרה חדגונית ורבת שנים. לעומת זאת, ניקולא פארג בוחר ברובו הגדול של הספר להתמקד דווקא בדינמיקה שבין הבעל לאישתו הנבגדת ומותיר בכתיבתו את המאהבת - כפי שקורה לעתים קרובות גם במציאות - בצללים. במקום שלל פרטים עסיסיים אנחנו מגלים מערכת יחסים סבוכה וחולנית ובה בעל שכל קיומו לרצות את אשתו הקרה והקשה שלעולם לא תדע שובע, לא משנה עד כמה תהיינה מסירותו והקרבותיו האינסופיות עמוקות. פארג בוחן את נפש האדם ואת טבען של מערכות יחסים לעומק וכך ספרו מקבל נופך הרבה יותר משמעותי מספר המתאר עוד משולש אהבה זול. ב"הייתי מאחוריך" נישואיו של הדמות הראשית מרתקים אף יותר מהרומן שלו עם נערה איטלקיה יפהפייה - וגם הרומן הזה אינו מתואר בצורה בנאלית: ההתאהבות אינה מושלמת וברגעים הקשים בני הזוג יזנחו אחד את השני, האחד על מנת לנסות ולהציל את נישואיו המתמוטטים והשניה על מנת להציל את כבודה האבוד.
"הייתי מאחוריך" הוא ספר העוסק הרבה יותר בסופם של נישואין מאשר בתחילתה של אהבה חדשה, ולכן, וגם בזכות דמותו המתרתקת של הבעל המספר, הוא מומלץ ביותר.

מדהים! מאז שקראתי אותו אני לא מפסיקה לחפש משהו דומה.
כתוב כמונולוג שמפתיע ומרתיע בהתחלה. קינאתי ביכולת להעביר מחשבות ותחושות לכתב. גם אם לא יכולתי להבין את הסיטואציות הקשות של מערכת יחסים החולנית של בני הזוג אבל גמעתי בתשוקה את התיאורים הנפשיים שמתלווים לה. היופי בהשוואות של תרבות צרפתית לאיטלקית. העדינות והתפתחות איטית של אהבה אסורה. כמה יופי, כמה עדנה !!!
אני בטוחה שכל מי שאוהב קולנוע צרפתי יאהב את הספר.
הצרפתים האלה !!!

טוב, קודם כל מדובר בהוצאת בבל, בדרך כלל זה כבר נותן פקטור מסויים לספרים.

כמו שכתוב מאחור, מדובר בסיפור על בגידה, או שרשרת בגידות, והתפוררות של מערכת נישואין. הספר כתוב כמונולוג של גבר לחבר, ועם זאת משהו בו שוטף ורהוט כבר מהעמודים הראשונים. כגבר נשוי ונאמן לאשתו, מצאתי את עצמי מזדהה עם לא מעט מהתחושות שעוברות על הגיבור, של נטישה, אשמה, כמיהה, מחוייבות ו"התקרבנות". קיימת תחושה בולטת כי חיי נישואין, אפילו חזקים ונתמכים בילדים, משפחות "טובות", חיבה הדדית, משיכה, חיי מין מספקים ועוד, עלולים תוך זמן קצר, מסדק קטן, להיכנס למערבולת של האשמות, בגידות, ועוד תחושות - מטינה ואיבה ועד גועל ממשי.
הסופר צרפתי מאוד ומודרני מאוד, אפילו מזכיר את וולבק ובגבדה במהלך הספר. הספר מומלץ בעיקר לגברים.

הספר מדבר על מערכת יחסים מאוד הרסנית שבה שרוי הכותב, ועל הבגידה שהגיע בעקבות זאת.
מאוד מאוד זורם, הכתיבה מגניבה, תאורי נוף ותרבות במידה, ואפילו הבזקי גאונות במשפטים קצרים ואקראיים.

הייתי שמחה לדעת עוד על אלכס ומה עבר עליה בחיים שהיא הפכה להיות מי שהיא, זה ריתק את הצד הפסיכולוגי שלי מאוד, אבל הוא נזהר מאוד להכנס לזה, באמת לפעמים הייתה לי תחושה שפשוט אין לו כוח לכתוב ולהמציא דברים.
האהבה בינו לבין המאהבת תמיד הוצגה בתיאורים כללים- "דיברנו" ו"החיבור", "אנחנו דומים", "היא מרתקת אותי, מבינה אותי" (זה לא באמת ציטוטים אלא הלך רוח כללי)- אבל אף פעם לא היו דברים קונקרטיים- מה בדיוק, איך וכו'. ובתור קוראת (כל קורא, אבל בעיקר קוראת), אם אתם מדברים איתי על אהבה, דברו איתי על אהבה.

תאורי מין מאוד מעצבנים וגסים (הם היו מעטים וקצרים, אבל מציקים מאוד לא רומנטיים ויותר מדי יו-הפנר סטייל, אבל אולי זה בגלל הפן של האותנטיות שניסה המחבר להעביר).

בסך הכל בסדר כזה. עובר בקושי.

הספר מספר על זוג שלא חיים טוב ביחד.
הבעל נוסע יום אחד אצל אבא שלו , יושבת מאחוריו בחורה
ושולחת לו עם המלצר פתק הייתי מאחורך פלוס מספר טלפון
כמובן שהוא מתקשר אליה וכך מתפתח בניהם קשר.
האמת נדלקתי על שם הספר ובגלל זה החלטתי לקרוא.
ספר מקסים כן אהבתי.

הייתי מאחורך . האמת השם של הספר מאוד משך אותי.
בעל ואישה חיים ביחד, יום אחד הבעל נוסע לאבא שלו,
וכשהם יושבים במסעדה לאכול , ניגש אליו המלצר ונותן לו פתק שרשום עליו הייתי מאחורך! פלוס מספר הטלפון של הבחורה ?
בערב הבעל מתקשר לבחורה שהייתה אחריו במסעדה ובסוף נפגשים .
נרקמת בניהם מערכת יחסים , ובסוף אשתו עולה על זה .
מה שלא מובן לי איך אחרי זה אישתו מתנהגת , ההשתוללות של אשתו והעלבונות היו לפי דעתי בלתי נסבלים .....
אני אישית קראתי את הספר בנשימה אחת . הוא כתוב בצורה שכיף לקרוא אותו .
נורא אהבתי את הספר .

קראתי את הספר בחופשה בסין ומאוד נהנתי ממנו. הוא מאוד קליל וזורם בקריאה שלו,סיפור פשוט על בגידה ואהבה חדשה של גבר שמעס מחיי הנישואין שלו והתאהב בסטודנטית צעירה.
נחמד מאוד.

קראתי לפני מספר חודשים ולכן איני זוכרת מספיק בכדי לכתוב ביקורת מפורטת. עם זאת, ממה שאני זוכרת מדובר בספר סוחף, משעשע לפרקים (קצרים מאוד), מרתק, קצת נוטה לחוסר אמינות בקטעים עם האלימות הקשה (מאוד) והיתה לי גם בעיה נוספת עם דמותה של אשתו של המספר: לא היה בה שום דבר שגרם לי להבין מה הוא אהב או עדיין אוהב בה. היא נשמעה גסה, מפחידה ובכלל לא יפה או נעימה...ובכל זאת, אם להתעלם מהבעייתיות הנ"ל הייתי אומרת שמדובר בספר טוב למדי שכן הוא מחזיק את הקורא בעניין עד הסוף, קריא מאוד, יש בו הרבה קטעים שניתן להזדהות איתם או לכל הפחות לחשוב עליהם ובאופן אישי נהניתי לקרוא את ההשוואה בין התרבות הצרפתית לאיטלקית (וגם צחקתי בקול תוך כדי). אכן, אני מסכימה עם ביקורת שקראתי פה לפיה היה מקום לשפר וללטש את הסוף, אבל בסך הכל (אם לסכם סוף סוף): ספר טוב ומומלץ לקריאה קלילה (מבחינת השטף) ולא מטופשת (מבחינת התוכן). אהבתי.