• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שר היער

שר היער

מאת מישל טורנייה

הביקורת של arnon

תמונה של arnon
דירוגדירוג
שר היער

שר היער

מאת מישל טורנייה

הביקורת של arnon

דירוגדירוג
תמונה של arnon
הוצאה לאור:שוקן
שנת הוצאה:1982
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/2
ביקורות על שר היער
הבאה
מורי
דירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•1 דקות קריאה

השליש הראשון משעמם למדיי, השני מעניין והשלישי מרתק! מומלץ מאוד לחובבי היסטוריה של גרמניה הנאצית. החלק שבו מסופר על פנימיית ילדי היטלר-יונגד שופך אור על דברים רבים שקרו בתקופה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
תמונה של rea
rea
תמונה של לי יניני
לי יניני
5קוראים|גיל ממוצע60|60%נשים

על המבקר

תמונה של arnon

arnon

ותיק
חבר מזה 12 שנים
54 ביקורות•365 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•עיון
תמונה של arnon
arnon
ותיק
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות54
לייקים שקיבל365
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית28ספרות מתורגמת18עיון1

דיון על הביקורת

1 תגובה
מורי
מורי•לפני 5 שנים

ספר יוצא דופן ומיוחד מאוד.

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של arnon

מקימי

מקימי

נועה ירון-דיין

אני עובר משבר קריאה. כל ספר שאני פותח לא מעניין אותי.
זאת לא פעם ראשונה שזה קורה לי. כיוון שקריאת ספרים היא אחת הפעולות האהובות עליי, זה מתסכל אותי נורא.
אז אמרתי לעצמי "אולי זאת הזדמנות? אולי אנסה לקרוא ספר שבחיים לא הייתי קורא?".
ככה הגעתי לקרוא את מקימי. מצאתי אותו בתחנת ספרים ברחוב.

ראשית - הוא הרבה פחות גרוע ממה שחשבתי.
הוא דווקא מעניין, והקריאה בו רצה. סיימתי לקרוא ביומיים. אומנם זה יום כיפור, אבל אני לא קורא מהיר.

מצד אחד - יש בספר את כל הקלישאות הצפויות של חוזרים בתשובה, ובפרט של הברסלבים. מצד שני - הוא בהחלט מעורר מחשבה.
תמיד אני מקנא באנשים שיודעים "מה נכון". מן הסתם, נועה ירון הייתה אומרת לי לנסות, אבל לא נראה לי שזה יקרה.


האם אני ממליץ על הספר?
נראה לי שכן

מה הציון שאני נותן לו?
אני באמת לא יודע, וזה כבר מעניין.

לפני 8 חודשים•arnon
שנה בלי ציפורים

שנה בלי ציפורים

ניסים לוי

נושא המודיעין מרתק אותי. תמיד שאלתי את עצמי איך מגייסים מודיעים בקרב האויב, מי מתגייס ולמה. (ברור שבשביל כסף והרבה ממנו - אבל תמיד חשבתי שזה לא מספיק). גם הצד השני מרתק: מיהם אנשי השב"כ או המוסד? מה מניע אותם? (כמובן, חוץ מחשיבות השמירה על ביטחון המדינה)
"שנה בלי ציפורים" שופך אור על העניין הזה - ובמובן זה הוא מעניין.

כיצירה ספרותית, זה לא ספר מוצלח בכלל: הדמויות שטוחות כפלקט, והעלילה די משעממת. לפי הספר, נראה שאנשי שב"כ מדברים (או לפחות דיברו בשנות ה-80) כל הזמן במין סלנג "גברי" כזה: "אני מכיר את הנוד שלך לפני שהוא יוצא לך מה..."; "אני הנהג שלך, ואתה יכול לעשות איתי הכול, חוץ מלז... אותי" וכו'. זה פשוט די מטופש ולא נעים לקריאה.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•arnon
השופט

השופט

שי אספריל

הספר הוא טוב, מעניין ומרתק.
הרבה זמן לא קרה לי שהייתי במתח ממה שעומד לקרות, וממש היה לי קשה להפסיק לקרוא.
כשהייתי ילד היו המון ספרים שהיו עושים לי את זה. היום – מעט מאוד.

אבל מה מפריע לי?
תמיד זאת זירת הכסף: (גם) בספר הזה מסופר על אנשים סופר-מצליחים (כלכלית או מקצועית) שמגלגלים מיליונים או מועמדים להיות שופטי בית המשפט העליון. ואז מתגלית איזו "גדולה" שאין בחיים של כמעט כולנו. היה יותר מעניין אותי לקרוא על אנשים "רגילים" שדבר כמו שכתוב בספר היה קורה להם (אני בכוונה לא כותב מה). איך הם היו מתמודדים?

לפני הספר הזה קראתי את "געגועים לאולגה" של אהרן מגד. מסופר שם על פקיד עירייה - אדם אפור, לא מעניין ולא מצליח - שמחליט לצאת לפנסיה מוקדמת. הוא מתכוון להקדיש את זמנו לכתיבת ספר שיביא לאנושות איזו "אמת נשגבת", שכל העולם חיכה לה, והתוצאה? נו, אתם בטח מתארים לעצמכם.
במידה רבה אני מעדיף ספרים כאלה. לטוב ולרע – אלה החיים. רובנו (לפחות אני) לא נהיה מולטי-מיליונרים וגם לא שופטים.

אבל שוב – "השופט" הוא ספר טוב מאוד ואני ממליץ עליו בחום. הייתי נותן לו 4.5 כוכבים.

לפני שנה•
★★★★★
•arnon
רומן רוסי

רומן רוסי

מאיר שלו

מותר להגיד שלא אהבתי?
שמרוב עצים לא רואים את היער?
שעדיף היה להתמקד בדבר אחד?
שקראתי כבר לא מעט ספרים טובים בהרבה על העלייה השנייה ועל ההתיישבות בעמק?
שבעברית "המופתית" של שלו מצאתי לא מעט טעויות (ולא רק בדמויות שבכוונה מדברות בעברית דבורה)?

אומנם מראש ידעתי אני לא מתחבר למאיר שלו. את עשו קראתי לפני אולי עשרים שנה ולא אהבתי, אבל אמרתי לעצמי "לטס גיב איט אה טריי!"
גם לספרי הילדים של שלו אני לא ממש מתחבר (למרות שהילדים שלי משוגעים על קרמר), וגם את הספר של אביו "פרשת גבריאל תירוש" לא אהבתי – ואני גם מתקשה להבין מה יש לאהוב בו. לא יודע, אולי זה משהו בי.

לפני שנה•
★★★★★
•arnon
משחק הכיסאות

משחק הכיסאות

דן רדלר

לקח לי בערך 200 עמודים להבין מה קורה.
כל הזמן אמרתי לעצמי שבכל זאת יש בספר הזה משהו - אבל "ספרות" זה לא.
התכוונתי לכתוב שהספר הזה זקוק בעיקר לעריכת ספרותית. חצי ממנו פשוט מיותר, ועל רוב תיאורי המין הייתי מוותר בשמחה. לא בשביל זה אני קורא ספרים.

ופתאום הבנתי - זאת פשוט טלנובלה!
זה מסביר את האורך של הספר ובעצם את כולו.

אבל אז זה התחיל להטריד אותי:
למה החיים שלי אינם סובבים סביב עסקים, פוליטיקה ומין?
למה לא מנסות לפתות אותי צעירות יפיפיות המוכנות לבגוד בבעליהן ובכל היקר שלהן - רק כדי לבלות איתי?
למה מעולם לא פתרתי בעיות מקצועיות באלימות, והראיתי להם מי אני (!)?
בקיצור - למה החיים שלי כאלה משעממים ?!

בדרך כלל אני לא כותב ביקורות לא אוהדות על סופרים ישראלים.
מי אני שאפגע ביצירתו ובפרנסתו של מישהו שטרח ועבד?
אבל ראיתי שרוב הביקורות שנכתבו חיוביות, והיה לי חשוב לאזן.

לפני שנה•
★★★★★
•arnon
החומר האפל

החומר האפל

ענר שלו

מעולם לא הייתה לי מאהבת, ומעולם לא קראתי ספר של ענר שלו (אם כי בטוח אקרא עוד).
מתברר שהוא קרוב של מאיר שלו וגם של צרויה שלו.
מתברר גם שאשתי היקרה מכירה אותו (הוא לקוח במרפאה הווטרינרית של אבא שלה).

בכל אופן – איך אני בכלל מתחיל לתאר את הספר?
מה הקשר הין רומן עם מאהבת (שעוסקת בפיזיקה של החומר האפל) לחומר האפל פה במציאות ממש?
האם המציאות שסביבנו ברובה המוחלט מלאה בדברים שכלל אין לנו יכולת לראות או בכלל לחוש?
ומה הקשר בין כל זה לרומן – שלפחות לכאורה – הוא סיפר די בנאלי על גבר שבוגד באשתו ומנהל תכתובות מיילים (השנה היא 2004) עם מאהבת הצעירה ממנו בעשרים שנה?

האמת היא שנכון לעכשיו אין לי תשובה לשאלות האלה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•arnon
כשז'בוטינסקי וטרוצקי נפגשו

כשז'בוטינסקי וטרוצקי נפגשו

זאב צחור

הספר מתאר ידידות "סודית" שבין טרוצקי וז'בוטינסקי, שני אנשים שניסו, כל אחד בדרכו, לפתור את בעיות העולם ואת בעיות היהודים בדרכים שונות, אולי אפילו הפוכות.

הספר נותן סקירה רחבה של תפיסת העולם ושל המעשים של כל אחד מהם במשך עשרות שנות פעילותו – ובמובן זה הוא מעניין ומאיר עיניים.

ואשר לחלק הספרותי – לענ"ד זה ספר לא מעניין במיוחד.
הייתי ממליץ על הספר הזה למי שמתעניין בהיסטוריה של שני האישים האלה. בתור רומן הוא אינו מוצלח.

לפני שנתיים•
★★★★★
•arnon
החלום הרביעי

החלום הרביעי

דוד מלמד

ביום העצמאות השבעים וחמישה של מדינת ישראל פורסמה בישראל היום רשימת שבעים וחמישה הספרים ש"כל ישראלי חייב לקרוא".

עכשיו, אני מחזיק מעצמי אחד שקרא המון, ולהפתעתי קראתי פחות מחצי מהרשימה. די הופתעתי לראות ששמעון אדף הצליח להכניס לרשימה שני ספרים ואילו נתן שחם – אפילו לא אחד. אבל היי, אני אפילו לא קראתי חצי מהרשימה! איך אוכל לבקר רשימה כזאת?!

מאז יום העצמאות הספקתי לקרוא כבר שני ספרים מהרשימה (את זה ואת "מבעד לקרקעית השקופה" המעולה!) ואני בעיצומו של השלישי (מינוטואר של בנימין תמוז). אם כל ישראלי "חייב לקרוא אותם" – מי אני שלא אקרא?!

בכל אופן, הספר מתאר סיטואציה דיסטופית שאחרי חורבן ישראל. הכותב מצליח להשיג אשרת שהייה בגרמניה והוא כותב משם. בספר יש תיאור של הסיבות השונות שהובילו לחורבן (כלכלית, מדינית, ביטחונית, תרבותית), והוא אמור להיות מדאיג ורלוונטי לחיינו היום (הספר נכתב ב-1986).

אומנם אני פסימיסט גמור בעניין עתיד מדינת ישראל, אבל הספר הזה לא החריד אותי ולא ממש חידש לי דבר. בסך הכול זה ספר בסדר. בפרק שבו הוא מתאר את חזרת היהודים לפולין ואת חזרתם לדת ולעיסוקים שלפני השואה אפילו צחקתי, ואני חושב שיש בספר הזה קריצה מכוונת ל"שונאים, סיפור אהבה" (הנהדר) של בשביס זינגר (לא אספלייר למי שמתכוון לקרוא).

פרט לזה – לא מצאתי בספר עניין מיוחד.
לענ"ד, זה ספר נחמד. הוא ודאי לא ספר "חובה לכל ישראלי" (אם הייתם מודאגים, כמוני).

לפני 3 שנים•
★★★★★
•arnon
מסע הפלאים של נילס [הוצאת מסדה]

מסע הפלאים של נילס [הוצאת מסדה]

סֶלְמָה לָגֶרְלֶף

אומנם התרגום לא שרד את מבחן הזמן - אבל איזה ספר נפלא!
במשך שבועיים עפנו אני וילדיי עם נילס, מרטין ולהקת אווזי הבר ללפלנד.
דמיינו נופים מדהימים, עברנו הרפתקאות מסמרות שיער, גברנו על סמירה וחזרנו הביתה.

אני גם נאלצתי לשבור שיניים על שמות כמו אקא מיקבנקסיה, מבצר גלימינגנסק ואחרים.

הספר הזה הוא תיקון לסדרת הטלוויזיה: את אוגי האוגר (המיותר) לא הכרנו כלל, לאווז הבית קורים מרטין (ולא מולי) ולשועל קוראים בכלל סמירה (ולא שושו).

ספר נהדר ממש!

אני מקווה שיש תרגום חדש וטוב יותר. זה ארכאי ומעיק.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•arnon

ביקורות נוספות על "שר היער"

שר היער

שר היער

מישל טורנייה

על-פי האגדה, שר היער היה יצור שרודף יערות, שואב נשמות של ילדים והורג אותם. האב מנסה להרגיע את בנו מהחזיונות, להם הוא נותן הסבר טבעי כגון ערפל או רשרוש הרוח בעלים, וככל שהבלדה מתקדמת האב מגביר את מהירות רכיבתם. אך הילד לא נרגע; שר היער מנסה לפתות את הילד לבוא איתו, ומפחיד אותו יותר ויותר ככל שמתקדמת הבלדה. התיאורים של שר היער מוצגים מנקודת מבטו של הילד ונראים אמיתיים ביותר. כשהבן לבסוף מותקף פיזית על ידי שר היער, האב מגביר עוד יותר את קצב רכיבתם על-מנת להגיע ליעדם לפני שיהיה מאוחר מדי. כשהם לבסוף מגיעים האב מגלה שהילד כבר מת.
פרשנות נפוצה של השיר היא לראות את שר היער כמטפורה למחלה קטלנית הגורמת לו להזיות. מתוך סבלו הוא הוזה את שר היער המאיים עליו ומפתה אותו בו זמנית, אשר מדמה את המוות המצפה לו. (ויקיפדיה)
שר היער של טורנייה הוא סיפור מוזר, מרתק וסוחף, בעיקר אחרי שעוברים 133 עמודים לא לגמרי לא-מעניינים, אבל בטח לא ברמה של השליש המסיים.
אַבֶּל טיפוז' גדל בפריז, בעיקר בפנימיה, שם לא התבלט בשום צורה, אבל היה תחת כנפיו של נסטור, בנו של איש התחזוקה של הפנימיה ובעל כח מוחלט בה. משגדל היה בעל מוסך ולגמרי לא מרוצו מיעודו זה למרות הצלחתו כמכונאי. אלא שפתאום גויס לצבא במלחמת העולם השניה, התחיל שרות כאיש קשר, ניסה ללמוד מורס והבין שזה לא זה. בסופו של דבר נלקח בשבי וכן החל לפרוח פריחה שמונה. משום מה, השבי העניק לו תחושה של יעוד ושל משהו גדול העומד לקרות. שום דבר לא היה קשה לו, לא גופנית ולא נפשית. הוא חשמונאים שמשהו בגרמניות מדבר אליו, בסדר המופתי, בשפה הקשה, בחשיבה שלהם. אט אט הוא רכש את אמונם, למד גרמנית, בז לעברו המעודן הפריזאי.
מפה לשם מצא עצמו בסופו של דבר בטירת קאלטנבורן, בפרוסיה המזרחית, שם היה לבוש במדים מצוחצחים, במגפיים בוהקים ורכים, רוכב על סוס ועצמאי למדי. תפקידו היה להיות יד ימינו של מפקד המקום. ומה היה מקום זה? לקאלטנבורן הובאו ילדים צעירים כבני עשר, שתאמו בגדול את המודל הארי, שהוכשרו למלחמה עתידית ועברו אימוני ירי, ספורט ולימודים כלליים. אט אט הכשיר עצמו טיפוז' לאיתורם והבאתם של הילדים הללו לטירה מהכפרים והעיירות בסביבה. לשם כך סבב עם סוסו וכלביו וכשאיתר ילדים אלה נהג להביאם על-פי צו עליון לטירה. הצלחתו של טיפוז' היתה נאה, משבוי צרפתי הוא הפך להיות יד ימינו של מפקד הטירה, אחד המסתובב חופשי לגמרי ומאתר ילדים עבור מכונת המלחמה הגרמנית. אבל הסיפור רחוק מלהיות סיפור טכני בלבד. אבל טיפוז' רואה סמלים מסמלים שונים, חש שיש לו יעוד ויש הכוונה, לא מנסה כמובן לברוח וזורם לגמרי עם גורלו. גורלו מאיר עיניים.
למרות שהטירה בה נמצא טיפוז' מכשירה 400 ילדים בכל עת נתונה, שום דבר ממוראות המלחמה לא מגיעים אליו. הוא לא יודע מה נכבש, לא מודע למוראות המלחמה ולא יודע כלל על מחנות הריכוז והבעיה היהודית. כל אלה חודרים לתודעתו כשהוא מציל ילד יהודי.
צריך לקרוא ספר מיוחד זה. המשכו מתגמל מתחילתו וסופו בגדר המיסטיקה. לכל אורך הספר מתלווה התחושה שהסופר מנסה לומר משהו ומי שלא ממש מודע לשירתו של גתה ולא יודע על אותן אגדות עם טבטוניות לבטח מחמיץ משהו. אבל הספר בהחלט מיוחד ובהחלט מרתק ולעתים מכיל קטעים פרוורטיים, המעמידים את גיבור הספר טיפוז' באור יוצא דופן.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מורי
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
4.0
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
לפני 15 שנים

“על-פי האגדה, שר היער היה יצור שרודף יערות, שואב נשמות של ילדים והורג אותם. האב מנסה להרגיע את בנו מה”