“השליש הראשון משעמם למדיי, השני מעניין והשלישי מרתק! מומלץ מאוד לחובבי היסטוריה של גרמניה הנאצית. החלק שבו מסופר על פנימיית ילדי היטלר-יונגד שופך אור על דברים רבים שקרו בתקופה.”

“על-פי האגדה, שר היער היה יצור שרודף יערות, שואב נשמות של ילדים והורג אותם. האב מנסה להרגיע את בנו מהחזיונות, להם הוא נותן הסבר טבעי כגון ערפל או רשרוש הרוח בעלים, וככל שהבלדה מתקדמת האב מגביר את מהירות רכיבתם. אך הילד לא נרגע; שר היער מנסה לפתות את הילד לבוא איתו, ומפחיד אותו יותר ויותר ככל שמתקדמת הבלדה. התיאורים של שר היער מוצגים מנקודת מבטו של הילד ונראים אמיתיים ביותר. כשהבן לבסוף מותקף פיזית על ידי שר היער, האב מגביר עוד יותר את קצב רכיבתם על-מנת להגיע ליעדם לפני שיהיה מאוחר מדי. כשהם לבסוף מגיעים האב מגלה שהילד כבר מת.
פרשנות נפוצה של השיר היא לראות את שר היער כמטפורה למחלה קטלנית הגורמת לו להזיות. מתוך סבלו הוא הוזה את שר היער המאיים עליו ומפתה אותו בו זמנית, אשר מדמה את המוות המצפה לו. (ויקיפדיה)
שר היער של טורנייה הוא סיפור מוזר, מרתק וסוחף, בעיקר אחרי שעוברים 133 עמודים לא לגמרי לא-מעניינים, אבל בטח לא ברמה של השליש המסיים.
אַבֶּל טיפוז' גדל בפריז, בעיקר בפנימיה, שם לא התבלט בשום צורה, אבל היה תחת כנפיו של נסטור, בנו של איש התחזוקה של הפנימיה ובעל כח מוחלט בה. משגדל היה בעל מוסך ולגמרי לא מרוצו מיעודו זה למרות הצלחתו כמכונאי. אלא שפתאום גויס לצבא במלחמת העולם השניה, התחיל שרות כאיש קשר, ניסה ללמוד מורס והבין שזה לא זה. בסופו של דבר נלקח בשבי וכן החל לפרוח פריחה שמונה. משום מה, השבי העניק לו תחושה של יעוד ושל משהו גדול העומד לקרות. שום דבר לא היה קשה לו, לא גופנית ולא נפשית. הוא חשמונאים שמשהו בגרמניות מדבר אליו, בסדר המופתי, בשפה הקשה, בחשיבה שלהם. אט אט הוא רכש את אמונם, למד גרמנית, בז לעברו המעודן הפריזאי.
מפה לשם מצא עצמו בסופו של דבר בטירת קאלטנבורן, בפרוסיה המזרחית, שם היה לבוש במדים מצוחצחים, במגפיים בוהקים ורכים, רוכב על סוס ועצמאי למדי. תפקידו היה להיות יד ימינו של מפקד המקום. ומה היה מקום זה? לקאלטנבורן הובאו ילדים צעירים כבני עשר, שתאמו בגדול את המודל הארי, שהוכשרו למלחמה עתידית ועברו אימוני ירי, ספורט ולימודים כלליים. אט אט הכשיר עצמו טיפוז' לאיתורם והבאתם של הילדים הללו לטירה מהכפרים והעיירות בסביבה. לשם כך סבב עם סוסו וכלביו וכשאיתר ילדים אלה נהג להביאם על-פי צו עליון לטירה. הצלחתו של טיפוז' היתה נאה, משבוי צרפתי הוא הפך להיות יד ימינו של מפקד הטירה, אחד המסתובב חופשי לגמרי ומאתר ילדים עבור מכונת המלחמה הגרמנית. אבל הסיפור רחוק מלהיות סיפור טכני בלבד. אבל טיפוז' רואה סמלים מסמלים שונים, חש שיש לו יעוד ויש הכוונה, לא מנסה כמובן לברוח וזורם לגמרי עם גורלו. גורלו מאיר עיניים.
למרות שהטירה בה נמצא טיפוז' מכשירה 400 ילדים בכל עת נתונה, שום דבר ממוראות המלחמה לא מגיעים אליו. הוא לא יודע מה נכבש, לא מודע למוראות המלחמה ולא יודע כלל על מחנות הריכוז והבעיה היהודית. כל אלה חודרים לתודעתו כשהוא מציל ילד יהודי.
צריך לקרוא ספר מיוחד זה. המשכו מתגמל מתחילתו וסופו בגדר המיסטיקה. לכל אורך הספר מתלווה התחושה שהסופר מנסה לומר משהו ומי שלא ממש מודע לשירתו של גתה ולא יודע על אותן אגדות עם טבטוניות לבטח מחמיץ משהו. אבל הספר בהחלט מיוחד ובהחלט מרתק ולעתים מכיל קטעים פרוורטיים, המעמידים את גיבור הספר טיפוז' באור יוצא דופן.”