ביקורת ספרותית על צללים צרובים - סאגה - רומן הסטורי מאת קמילה שאמזי
ספר טוב

---

פצצת אטום מתחילה במפגש של שני גופים רדיואקטיביים שמתנגשים בעוצמה. ההפעלה שלהם בהתחלה יכולה להיות על ידי חומר נפץ קונבנציונאלי.
מכאן נפתחת שרשרת של ביקועים והתפרקויות לשלבים נוספים עד שהחומר הגרעיני מכלה את עצמו.
זוהי התמונה העיקרית, מדהימה בצורת הפטרייה שלה שמרביתנו מכירים. ובצד זה מתחילה תמונת הנגטיב של נפגעים, תהליכים חברתיים ואנושיים שהם תולדות של התפרקות הגושים הגדולים הללו. מעצמות עולות , אחרות כמו בריטניה , יורדות מגדולתן, מדינות לאום ולאומנות צומחות ומתחזקות, ובתוך כל זה נמצאים אנשים שהם בעצם כמו נמלים, מנסים לפלס את דרכם הפרטית שנאלצים לעשות בחירות אישיות.
הספר מדבר על הצללים שהפצצה על נגסקי פותחת אצל "שושלת הירוקו", יפנית מאורסת לגרמני בעל שורשים בריטיים בהודו, שנפגעה מהפצצה, והפכה את ארוסה לצללית על סלע.
הסיפור עובר להודו שמשתחררת משלטון הבריטים, ומתפרקת להודו ההינדית ולפקיסטן האסלאמית. גם הבחירה של הירוקו להתאסלם לא מביאה שלוות נפש , אלא מלחמה, בצד המתיחות עם ההודים, יש פלישה סובייטית לאפגניסטן שבאדיבות ה C.I.A מעלה את הטאליבן על במת ההיסטוריה.
אכן "חד גדיא" מודרני.
הסיפור אינו ספר היסטוריה, אלא בחינת קורותיהם של פרטים בתוך ההשתלשלות ההיסטורית. הירוקו הפגיעה מגיעה להודו להתאחד עם המשפחה הבריטית של קונראד, ארוסה. משם היא נסחפת לפקיסטאן עם סג'אד בעלה, ואילו בנם יוצא ללחום עם המוג'הידין באפגניסטן.
הספר מכיל קטעים אנושיים רבים, כל אחת מהדמויות מחפשת זהות ומקום לחיות. לקל להזדהות עם הירוקו, קשה לקבל את המהפך של ראזה בנה לפעול במלחמה שאינה שלו, וקורותיו לאחר מכן.
הסופרת מעמידה בצורה יפה תמונות חיים. חסר לי, בעיקר בסוף הספר, רצף בעלילה. גם ה"שקופיות הבודדות" יוצרות תמונה כאוטית בה נמצא עולמנו כיום.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על צללים צרובים - סאגה - רומן הסטורי