הרבה ספרים קראתי בחיי...

מכמה מהם למדתי. מכמה מהם צחקתי. מחלקם בכיתי.

היו שהתחברו למלנכוליה השוכנת בי לעתים,

והיו כאלה שהיו בזבוז זמן.

היו שלא יכולתי להניחם מהיד בגלל המתח

והיו כאלה שלא הנחתי מידי (והגיע להם שאניחם), כי רציתי לשרוף זמן.

היו ספרים שאהבתי את כתיבתם,

היו סופרים שערצתי על הידע הנרחב שלהם, המחקר המעמיק

שלבטח ערכו לפני הכתיבה...והיו כאלה שתהיתי איך בזבזו בכלל נייר

על הדפסת ספריהם.

ב- 44 שנות הקריאה שלי קראתי הרבה...החל מספרי ילדים, בישול,

עיון, הדרכה וספרות. איני זוכרת ספר ממנו צחקתי ובכיתי בו זמנית...

ספר שריגש אותי עד אחרון נימי נפשי. ספר שלא רציתי שיגמר.

אז היו סופרים שהערצתי את כתיבתם, והיו שלא.

היו כאלה שקנאתי בכשרונם של המחברים לספר סיפור, אך מעולם לא קרה לי

(עד כה) כי נותרתי ללא מילים, במין שתיקת הערצה אילמת, תחושה שלא פחות

מאלוהות נגעה באיש שכתב כך. באיש שידע לתאר, ללעוג ולבקר את החיים

בצורה לא מתנשאת, לגעת במחט דקה בכל פעם בעצב אחר ולהעירו.



אין זה ספר לכל גיל. הנך חייב בגרות בגיל, אולי בנפש, כדי לקראו, להבינו

ולהינות ממנו באמת.

מומלץ בחום גדול לבוגרים שביננו.

ספר נפלא,
איזה כיף להיכנס לתוך העלילה שבתקופה הזו בצרפת; עם השירה, המקומות והדמויות הכל-כך מיוחדות בספר.
רומן גארי מגיש אופטימיות, הומור וכאב מהעבר ולא מעט שיחים, ציטוטים ותיאורים ציוריים בין אנשים, היוצרים חוויה לקריאה.