ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 7 בדצמבר, 2020
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
באמצע כל הכאוס של השנה שעברה, יגאל צור יצר איתי קשר ב"סימניה" והציע לי לקרוא את אחד מספרי המתח שכתב.
כמעט צחקתי לו בפרצוף (במייל). בתקופה ההיא אפילו לצלוח כותרת בוויינט היה לי קשה. מצד שני, הוא היה מנומס ונעים ולא מעיק, ובסך הכול ביקש ביקורת הוגנת אם וכאשר אקרא. אז אמרתי, שיהיה. למה לא? מבירור קצר שעשיתי, נראה שיגאל צור אינו ממש קוטל קנים. הוא הוציא לא מעט ספרים, גם בהוצאות גדולות ומוכרות, ועל "מוות בשנגרי-לה" באמזון הוא קיבל סופרלטיבים מלי צ'יילד וג'וזף פיינדר בכבודם ובעצמם. מצד שני, החיים שלי היו אז באמצע סחיטה וייבוש במכונת הכביסה האימתנית של המציאות. עזבתי את זה בינתיים בצד.
לא מזמן עשיתי סדר במחשב, ונתקלתי ב-PDF הזנוח ההוא. וואלה, חשבתי. יש מצב. אולי החיים שלי לא בדיוק חזרו למסלולם, אבל ייתכן שספר מתח זה משהו שאני יכול להכיל. אז בין עבודות ומיילים, קראתי עמוד פה ושלושה שם, וואלה, תפס אותי.
****
דותן נאור, גיבור הספר, הצטייר לי כמין הכלאה ישראלית מחופפת של ג'יימס בונד עם הדמות של אלי פיניש מהפרסומת של "מחסני חשמל" ואולי קצת סטיבן סיגל בגלל הקוקו והשארם המפוקפק. הוא חוקר פרטי שמבלה חלק ניכר מזמנו במזרח הרחוק, מקצוען, בקיא, ידען, מבוקש באולפני הטלוויזיה, אבל גם טיפוס רוחני כזה - עם שווא מתחת לחי"ת - שמתרגל מדיטציות של שעות ואני מניח שגם טנטרות שמביאות נשים לשיאי אביונה חדשים (מי שלא מכיר, כנראה לא קרא ספרים בעברית מהסיקסטיז והסבנטיז).
שירותיו של *נאור* נדרשים על ידי מספר גורמים, כשהחרא פוגע במאוורר ובאיזור קשמיר הנפיץ שבין הודו לפקיסטן מתגלגל אירוע טרור נגד מטיילים ישראלים - כשפעם עוד היה דבר כזה, זוכרים? - שמאיים להצית מחדש את כל האזור ולגרור את הצדדים למלחמה עקובה מדם.
בניגוד למה שמקובל לחשוב, קשה לכתוב ספרי מתח. מתח צריך להיבנות, בקצב הנכון ובצורה הנכונה, בלי לייגע ובלי להיגרר למחוזות זולים או שטחיים. גם הקורא הממוצע לא נוטה להיות סלחן וישליך הצידה בקלות אפילו ספרים של כותבים מיומנים אם הם לא מספקים את הסחורה, למשל אם הם מעמיסים מלל מיותר במקומות שלא צריך ובייחוד אם נופל פגם בהיתכנות הסיטואציות המתוארות או באמינות שלהן. צריך לדלג על לא מעט מהמורות ספרותיות לא פשוטות, שדווקא בכתיבה של פרוזה "רגילה" אין לרוב צורך להיכנס אליהן.
יגאל צור עושה את זה לא רע בכלל. המתח בספר עובד יפה מאוד, בעיקר במקביל לתיאורים המוחשיים של האווירה המעושנת הצבעונית והריחנית של הודו וקשמיר, ושל הדמויות בספר, שמתבטאות - כמו שאני אוהב - כמו בני אדם שאנחנו מכירים, ולא כמו דמויות מהארי פוטר.
לא קראתי את הספר "בנשימה עצורה", גם לאור האופן המקוטע שבו קראתי אותו מעל המסך, אבל גם כי היו לא מעט מקרים שבהם גלגלתי עיניים, למשל בגלל עודף פאתוס (מהמורה שקשה לצלוח, גם ככותב וגם כקורא), אירועים מופרכים יתר על המידה או פירוט נלהב מדי של רחובות שוקקים, תורות מזרחיות או רגשות עזים. ניכר שיגאל צור היה בעצמו במקומות האלה ולא כתב את הספר תוך שהוא מעיין במפת הרחובות ב-google earth, אבל לא צריך להגזים. היה ראוי להצניע יותר את תובנות מדריך התיירים שבלטו לעין בכל כמה עמודים, ושפחות אנשים יישבו "בקירוס רגליים" :-)
עוד שתי הערות קטנוניות - הכריכה איומה, פשוט צועקת "ספר מתח זול". מה זה הפונטים הענקיים והמעוותים האלה? והצבעים?! אלוהים. הספר יצא לפני שמונה שנים בסך הכול, אין שום סיבה שהוא ייראה ככה. בחיים לא הייתי לוקח ספר כזה מהמדף.
דבר שני - בכמה שורות בתקציר הספר כאן בסימניה נפלו לפחות שבע שגיאות כתיב/הגהה. בכמה שורות! יש להעמיד לדין את האחראיים.
****
40 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מוריה בצלאל
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
אכן כריכה זוועה. אחת הסיבות שאני אוהבת לקרוא חוות דעת בסימניה - ספרים כל כך לא מושכים, יכולים לזרוח באור אחר.
אמנם לא בטוחה שאקרא, אבל השם יהדהד באחורי מוחי. תודה על הביקורת, אלון. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
תודה בנצי. רואים את השליטה שלו בחומר, והוא גם מספר סיפורים טוב.
|
|
|
בנצי גורן
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
טרם קראתי את הספר אך אציין כי יגאל צור הוא מדריך טיולים נפלא.
הוא פיגורה מוערכת בתחום הזה ואין ספק כי את המקומות אותם הוא מתאר בספרו, הוא מכיר היטב. כמו כן יגאל שולט גם בתורות המזרחיות המוזכרות בספר.
תודה רץ. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
אוקיי, זו כבר דעה מנומקת, וזה משהו אחר מהתגובה הקודמת.
עניינית, לא קראתי את ״צרות בגן עדן״ כך שאני לא יודע לגבי השינוי באופי הגיבור. |
|
|
ישי
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
ולמה לא אלון? זאת דעתי כקורא. היה לו בסיס לרעיון יפה אבל הוא כתב השתלשלות אירועים שבעיני לא מציאותית ולא אמינה.
'מוות בשגרי לה' נכתב כסיפור המשך ל'צרות בגן עדן' אם איני טועה - אותו גיבור עלילה אבל שני אנשים שונים לגמרי באופי. דרך אגב גם אליסטר מקלין חטא וב'תותחי נברון' ו'גיבורי נברון' הוא שינה את האופי של הגיבורים שלו, למרות שמבחינת רצף זמנים שני הסיפורים אירעו בזה אחר זה, בהפרש של יום. בפער השנים בין הספר הראשון לשני השתנה סגנון הכתיבה של מקלין ולמרות שאצל נאור יש פער של שנה בין ספר לספר, הגיבור שלו שונה לגמרי. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
ישי, היית אומר לו את זה פנים מול פנים?
|
|
|
ישי
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
ספר גרוע. עדיף שהסופר יתמקד בהדרכת טיולים וספרי מסעות ולא יעסוק בספר מתח.
פשוט אין לו את זה. |
|
|
זאבי קציר
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
אנקה קבלי המלצה חמה לספר מתח ישראלי
אני מתקשה להאמין שלא תאהבי את "כל הדברים היפים", ספר הביכורים הנפלא של שילה ענבר. https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=116454 |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
העמדנו את האחראים לדין, גזרנו את עונשם ל-X מלקות קבל עם וסימניה :-)
התקציר תוקן. מעניין שבאתר "כנרת זמורה" יש תקציר חלקי, בעוד שבאתר "עברית" היה תקציר מלא. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
מה לא בסדר בתקציר?
בית מלון מעופר בדלהי זה בדניוק המקום שמעוורר החשש מחיטפה כאשר בתווך נרגמים מכל עבר שני סיפורי אהבה. |
|
|
אנקה
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
ספרי הטיולים שלו (אלו שקראתי) הם לא רעים בכלל.
וספרי מתח של סופרים ישראלים (באופן כללי) לא מעוררי תיאבון במיוחד ויסלחו לי כל הסופרים הישראלים שעוסקים בז'אנר :(
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
לא כל כך הבנתי עדיין, צר לי.
למה הכוונה ב"ספרים כאלה"? ראיתי שיגאל צור הוציא כמה וכמה ספרים, מכל מיני סוגים, גם כאלה שהם בבחינת "ספרי טיולים" וגם ספרי מתח - תחת הוצאות לאור שונות - עם עובד, כתר וזמורה ביתן. אין כאן בדיוק נושא מסויים שיש בו שיקול מסחרי מובהק. קשה לי להאמין שמישהו בהוצאה לאור הגיע ליגאל צור ואמר לו, הי, אתה מדריך טיולים במזרח הרחוק, למה שלא תכתוב ספר מתח ותכניס בתוכו קצת עניינים מהמזרח? יש בזה הרבה כסף. מה גם שהספרים האלה אינם ומעולם לא היו בבחינת רבי מכר. |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
תראה אלון, אני לא יודע עד כמה
אתה בקיא בחוזים שנחתמים על הוצאתם של ספרים כאלה,
גם אני לא יודע מה היה בין יגאל צור להוצאה שבה הספר הזה ראה אור אבל מה שכן בדרך כלל ספרים כאלה נכתבים כתוצאה מפניה של המו"ל לסופר/עיתונאי ובניגוד לספרים אחרים לא נעשים מכספו או לפחות לא ממלוא כספו. יש בהוצאה של ספר כזה לא מעט שיקולים מסחרים, כך שאם מישהו שכותב את זה יכול למרוח את הכתיבה שלו על נושא מסויים על כמה שיותר ספרים הוא יקבל יותר מאשר מי שהיה עושה לגמרי באופן עצמי והוא היה רוצה להשקיע על זה חד-פעמית להוציא את כל הידע שלו ואחריו במקרה הטוב לזכות להחזר כספי אם ירכשו את כל מספר העותקים שהוא בחר להדפיס. אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
היססתי, אני מודה, לפני שכתבתי את הסקירה. אבל בסופו של דבר אני מניח שמילאתי את חלקי בעסקה - כתבתי ביקורת הוגנת.
עמיחי, אכן בספר מוזכרים כבדרך אגב אירועי הישראלים בקשמיר. אני חושב שכנקודת מוצא, מיקום העלילה והסנריו עצמו הם כר פורה, פוטנציאלית, לכתיבת רומן או רומן מתח, במיוחד אם אתה מכיר את האזור כמו הסופר. פרפ"צ, אתה צודק, אני מניח. אנקדוטה קטנה לגבי הסלע האדום, כשלמדתי בשמינית שני בני כיתה שלי חצו את הגבול וביקרו שם, עוד לפני הסכם השלום. כוחות הביטחון הירדנים תפסו אותם מנסים לעצור טרמפים על כביש הערבה הירדני... ולמזלם, החזירו אותם בשלום לישראל. אהוד, לא הבנתי את כוונתך. למלא את הארנק איך? |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
העברת ידע לקהל השומעים או הקוראים זה אופי של מדריך טיולים טוב, לאו דווקא בגלל בצע כסף, אלא בשל רצון לחלוק את הידע.
כשכותבים מדריך טיולים מידע רב יותר יעשיר את הספר, אך בספר פרוזה רצוי למתן את התכונה הזאת. |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
מורי, אני מניח שהכל
עניין כלכלי, כמה שאפשר למשוך את זה ולקבל יותר כסף.
בכנות מי ינהג אחרת? אם הוא יודע שהוא יכול למלא את הארנק שלו. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
צור כנראה לא עמד בפיתוי לתת מהידע שלו לגבי המקומות אותם הציג לפני הקורא.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
יגאל צור הוא מהמדריכים הידועים למזרח הרחוק, ולמדתי אצלו בקורס מלווי קבוצות לחו"ל.
סביר שספר הדרכה לאחת מארצות המזרח יהיה מעניין אצלו, לאור ניסיונו הרב. לפי מה שאתה מתאר, הוא לקה קצת באותה התסמונת שיש בספרו של גילי חסקין - מתן הסברים כמדריך טיולים בספר שזו לא מטרתו. קשמיר היתה ידועה כמקום לא מומלץ, למטיילים בכלל ולישראלים בפרט, בשל המצב הביטחוני הרעוע בה (לא התעדכנתי לגבי המצב כיום). תמיד היו הרפתקנים שנמשכו דווקא אל המקום האסור והמסוכן, כמו הסלע האדום, למשל. העיירה שנגרילה (Shangri-La, בסינית: 香格里拉) היא בירת דיצ'ינג, האזור האוטונומי של המיעוט הטיבטי בצפון מערב יונאן. משמעות המילה שנגרילה היא "השמש והירח שבלב" ומקורה בשפה הטיבטית. שנגרילה מייצגת את סביבת המחייה האידיאלית על פי תפיסת הטיבטים, זו אשר קיימת רק בגן עדן. השימוש הראשון במילה תועד בכתבים הטיבטיים עוד לפני למעלה מאלף שנים. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
מעניין.
אחרי שנכוויתי אני נזהרת גם בצוננים ומסבירה לכל מי שמציע לי לקרוא את ספרו שאני מעדיפה לקרוא ספרים של זרים רצוי לא ישראלים... מצד שני יש סופרים שהם הגונים ואינם מצפים דווקא לשבחים גורפים ולהם אני כנראה עושה עוול. |
|
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
יפה כתבת. תודה.
באמת הייתה קבוצה של חבר'ה שנחטפה בקשמיר ב-1991. (כתבתי בגוגל: ישראלים קשמיר). הסיפור האמיתי שלהם שומט לסת. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
לא הייתי מרחיק לכת, מורי. ספר חמוד. בטח כמותחן, בוודאי כמותחן ישראלי.
אהוד, יצרתי איתו קשר והתרעתי על הסקירה, כמובן :-) באמת נחמד מצידו. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
לי השם דווקא מתקשר עם מסעדה שהיתה פה פעם.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
שם המקום שנגרי-לה מתקשר
לי אסוציאטיבית עם שם של אלבום של מארק (ק)נופלר.
מעולם לא הייתי מעלה על דעתי את שמו של יגאל צור. נחמד מאוד שהוא הגיע אליך והציע לך לקרוא את הספר שלו. עכשיו תחפש אותו ותאמר לו שאחרי X זמן ענית לבקשה שלו. אני במקומו הייתי מודה לך, במיוחד על הערות הבונות. יופי של חוות דעת !!! |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
בטח לקרוא את הסקירה שלך היה מעניין יותר מהספר, לפי ההתלהבות שלך.
|
40 הקוראים שאהבו את הביקורת
