ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 3 בדצמבר, 2020
ע"י רוני
ע"י רוני
מאוד נהניתי מהספר. אחרי הספר "על האופניים" משנת 2005 היה יפה לראות את שובו של רוכב האופניים חנוך מרמרי לכבישים ולמסלולים. סיפור הדבוקה/חבורה במסלולי הדיווש הן בארץ ובעיקר באירופה - גרמו לי ל"קנאה" - כיוון שכל כך יפה לראות איך קבוצות שמקדישות את עצמן לספורט אתגרי מוצאות לא רק את האתגר הספורטיבי וההתגברות על הקושי - אלא את החברות, את החברותא, את הישיבה בצוותא, את העזרה ההדדית, את הישיבה הדו שבועית בבית קפה או בבר מעבר לעיסוק הספורטיבי. מפליאה גם הבקיאות הבלתי רגילה של מרמרי בתולדות המירוצים וחיי גיבורי האופניים. מה שהוריד את הניקוד ממעולה לטוב היה העיסוק הקצת מופרז (לטעמי) - כמי שאינו רוכב ואינו מצוי בכל המינוחים המקצועיים - בכל נושא צבירת גובה, קילוואטים, וואטים, ציריות, גלגלי שיניים, תרופות וכו'. אני מניח שאלו שעוסקים בתחום - להם זה יותר מדבר. בכל מקרה זה לא מנע ממני להינות מאוד מהספר ומהרוח שהוא משדר. נפלא גם לראות את ההתגברות על פציעות ובעיות פיזיות כדי לחזור למסלול ולעיסוק שכל כך חשוב למחבר.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רץ
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
כילד חשבתי שהם מחלפים את חבורות האברים שרכבו על סוסים - בשעה שרצתי לצידם והם עברו חלפו
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
החבורה הזו ודומותיה הם בהחלט מושא לקנאה.
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
