#
ספרי מתח סקנדינביים מתרחשים במזג אוויר נורא ואיום. שלג, רוחות, קור אימים, ביגוד טרמי מגושם, כובעים צעיפים וכפפות, אף וקצות אוזניים אדומים ואצבעות בלתי-מורגשות. הם חולצים נעליים בכניסה לבית, בשבדיה. הם אנשים בעלי מזג מאוזן, מוכנים לחכות לקיץ בשביל קצת שמש. כל זה לא אומר שאין שם פשעים: מבחינת הקרימינליות והרצחנות הם יכלו לחיות במזרח התיכון המיוזע והחם. הם אולי אפילו עוברים אותו, לפעמים.
ליסה מרקלונד היא, או היתה, עיתונאית והגיבורה שלה היא עיתונאית. הסיפור הוא על תא טרור קטן שהתארגן לו בשנות השישים של המאה הקודמת. הצעירים השבדיים היו מאואיסטים מהפכנים, מצאו לעצמם כינויים מגוחכים, זרעו קצת הרס יחד עם ציטוטים ממשנתו של מאו, ככה, בקטנה. איכשהו – ככה זה בספרי מתח רבים – הפרשייה הישנה עולה מחדש יחד עם מעשי רצח טריים מהיום וחוקרת – במקרה הזה עיתונאית – מנסה לפצח אותה.
הטרור לא הומצא על ידי מדינות הנמצאות בחיכוך קבוע ושקועות במלחמות. אני מתארת לעצמי שהוא המצאה מודרנית – אי שם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הוא הפך שעשוע נפוץ – בואו נהרוג כמה שיותר אנשים חפים מפשע שאנחנו לא מכירים, כדי להדגיש את האידיאולוגייה שלנו. האם טרור הוא מין מוטצייה שהשתלטה על ה ד.נ.איי של חלק מבני האנוש, שמטרתה להרוס ולהשמיד את הקיום האנושי, או שהחלק הזה נשתל לו בזהירות על ידי הטבע ומגיע לידי ביטוי רק כשהמין האנושי עובר איזו מאסה קריטית ואז – ממש כמו ליווייתנים מתאבדים - הוא מופעל לצורך דילול אוכלוסייה? כך או כך אנשים מסויימים – לרוב צעירים - משמשים כמרעום לפצצה סמוייה ומוצאים שעשוע בהריגת אנשים זרים להם, בהטלת מום ונזקים עצומים לאורח החיים המקובל.
מרקלונד ניסתה לתפוס מרובה בסיפור הזה. היא מנסה לבנות דמות אמינה של עיתונאית עם תסמינים פוסט-טראומטיים (הטראומה שייכת לעבר, מוזכרת רבות בסיפור אך לא מפורטת) בנוסף יש לה סממנים נאורולוגיים על סף הפסיכוטיים, התנהגות משונה (אם כי אולי היא מקובלת בשבדייה, מה אני יודעת). היא מנסה גם לבוא חשבון עם שרת התרבות השבדית לשעבר, שסגרה לה עיתון, ובסיפור הזה יש שרת-תרבות (עם שם אחר...) פופוליסטית עם התנהגות דורסנית, שגם היא סוגרת איזה חינמון. בנוסף היא בוחנת התנהגות זוגית (מאותגרת ושבירה), יחסים עם ילדים, ציפיות מנשים...
הוא לא מותח במיוחד ויתרונו העיקרי הוא בהבנה שכשמדובר ברצון להזיק, להציק, להכאיב ואף להרוג – סקנדינבייה הקרירה אינה שונה מהמזרח התיכון המהביל: אותם מניעים, אותן בחירות. זה אמור למלא אותך בהרגשת אחווה-כלל-אנושית, העובדה שכולנו שותפים לאותם דחפים, לא?
1/2
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
