ביקורת ספרותית על הצל מאת ארנון אדלשטיין

---

קראתי את הספר לאחר שקראתי את הספר שלו על רצח בנות זוג, שהיה בעצם מחקר והיה מעניין...
"הצל" הוא בין הספרים הגרועים שקראתי בחיים..אין לפרופ' אדלשטיין טיפה של כישרון...הכתיבה מעצבנת, יצא לו סוג של ספר של דניאלה סטיל ועוד כתוב בצורה עילגת ומרושלת, עד כדי שהוא מתבלבל בשמות הדמויות שלו, שכולן, אגב, מושלמות-פרופסור לקרימינולוגיה שהוא גם גאון, גם גיבור אמיץ, גם גבר רגיש ומקסים, וגם חלומה של כל אישה וגם חבר טוב, ועם שם דומה לפרוספסור עצמו(צירוף מקרים של ממש), רוצחת שהיא פתאום מוצאת את גבר חולומותיה ומפסיקה לרצוח ומרפראה את הנפש הפצועה, מזכירה שהיא גם עורכת דין שזוכה באהבה של הפרופסור, שוטרים מושלמים, נכה צה"ל גיבור עם צל"ש עם רגליים משותקות שבוחר לחשוב חיובית ולהנות מהחיים, וכמובן שהשיתוק לא מפריע לו לקיים יחסי מין "אם יש בחרוה מתאימה" וכו' וכו'...שלא לדבר על שתן וצואה...למה לבדוק את נושא הרפואה כשזה לא חשוב...מי הסכים בכלל להסכים את זה לאור?בקיצור, בזבוז זמן...
הספר מעורר בחילה ממש...

» ביקורות נוספות של דריה פופרבקו
» ביקורות נוספות על הצל