• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
לכתוב כמו אלוהים

לכתוב כמו אלוהים

מאת אשר קרביץ

הביקורת של סטודנט

תמונה של סטודנט
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לכתוב כמו אלוהים

לכתוב כמו אלוהים

מאת אשר קרביץ

הביקורת של סטודנט

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של סטודנט
הוצאה לאור:ידיעות ספרים
שנת הוצאה:2020
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
רוני
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•1 דקות קריאה

אין ספק שהכתיבה של אשר קרביץ הותירה בי רושם בעקבות הספר הראשון שקראתי של אשר קרביץ "הכלב היהודי".
משום מה, לא קראתי ספרים נוספים שלו, עד שהבחנתי בספר "לכתוב כמו אלוהים", ואם לסכם - העלילה כמובן מבחינתי על גבול הבדיונית, אך הכתיבה של אשר קרביץ הופכת כל עלילה, משונה ככל שתהיה, למהנה ומותחת. נהנתי מקריאת הספר ללא ספק, נשארתי במתח עד סופו, ואוסיף שישנם גם כמה עמודים בספר שהעלו בי מחשבות לגביי כקורא.
ממליץ בעיקר בגלל הכתיבה. עלילה דומה מסופר שונה, כנראה שלא הייתי נהנה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של זלי
זלי
תמונה של Mira
Mira
3קוראים|גיל ממוצע69|100%נשים

על המבקר

תמונה של סטודנט

סטודנט

חבר מזה 8 שנים
3 ביקורות•15 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית•ספרות מתורגמת
תמונה של סטודנט
סטודנט
חבר באתר מזה 8 שנים
ביקורות3
לייקים שקיבל15
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מתח ריגול והרפתקאות1ספרות מקורית1ספרות מתורגמת1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של סטודנט

תולדות הדבורים

תולדות הדבורים

מאיה לונדה

ספר לא הכי מזמין לקריאה, מדובר ב-3 עלילות בתקופות שונות. הנחת הספר לכמה ימים גרמה לי גם לשכוח מה קראתי, כאילו מדובר בשלושה ספרים סביב אותו נושא ובכל זאת עלילות שונות, בתקופות שונות במרחבים שונים.
הכתיבה שלו לא הכי מזמינה, אולם יש כמה פרקים שבהחלט נהנתי.
עיקר הספר כמובן, היא ליצור מודעות סביב הנושא.
אני ממליץ עליו למי שרוצה להבין יותר טוב את חשיבותן של הדבורים עבור בני האדם. ישנו גם מידע על חייהן של הדבורים, סדר היום שלהן וההיררכיה בכוורת.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•סטודנט
הכלב היהודי

הכלב היהודי

אשר קרביץ

תענוג של ספר. כתיבה נהדרת, עלילה לכאורה נדושה... אך נקודת המבט של הכלב - שמה דברים בפרספקטיבה אחרת, מומלץ גם לבעלי כלבים, גם אם אינכם אוהבים ספרים העוסקים בתקופת השואה - זהו ספר שואה, אחד כזה שיצחיק אתכם גם לא מעט.
ממליץ בחום, כתיבתו של אשר קולחת, שנונה, מצחיקה, מתוחכמת ומהנה עבורי כקורא.
תהנו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•סטודנט

ביקורות נוספות על "לכתוב כמו אלוהים"

לכתוב כמו אלוהים

לכתוב כמו אלוהים

אשר קרביץ

מספרים במשקל נוצה יש לי רק דרישה אחת עיקרית: שלא יפגעו באינטליגנציה שלי. הספר הזה, לכתוב כמו אלוהים, עמד בכך לא רע, בטח מבחינת השפה. אשר קרביץ יודע לכתוב, עולם הדימויים שלו עשיר ומעלה חיוך, וזה כלל לא מובן מאליו.
השימוש בסיפור בתוך סיפור אינו טכניקה חדשה או נדירה. אוסטר עשה בזה שימוש, אם לחשוב על חשוד מרכזי אחד. והנה קרביץ עושה זאת, אבל כפול: קרביץ משתמש בסיפורו של אדיר יוקביץ', סופר, המקבל הצעה חלומית מעורכת העיתון רב-תפוצה לפרסם סיפור בהמשכים במוסף סוף השבוע, במשך שנה. סופרים מפורסמים מן העבר נהגו לפרסם כך וזו לא פרקטיקה חדשה, אבל מתחדשת. אדיר שמח על ההצעה, אבל אליה וקוץ בה, המוזות שותקות, לא רק שותקות, קופצות פיהן בכוח.
כרגיל בסוג כזה של ספרים, המקריות שולטת, אפילו שולטתתתתתת, אדיר יודקביץ', המפורסם, מקבל בקשה משכנו לעיין בכמה פרקים שכתב. אדיר חושב שזו עוד בקשה מוגזמת המקבלים סופרים כדבר שבשגרה, משל היו מומחי כתיבה מדופלמים.
השכן הוא ד''ר פודולסקי, פרוקטולוג בדימוס, ובשביל אדיר יודקביץ' זו טרחה מהתחת. אבל שכן הוא שכן ואף שכן חביב והטרחה קטנה. לאחר הקריאה מתברר שזו היתה מתנה משמיים והנה הסיפור הנכסף, שתוך שינוי השמות והתעלמות מכך שזו גניבה ספרותית, ניתן להגיש את ההתחלה המבטיחה לעורכת העיתון. ואם לא די בכך, ד"ר פודולסקי נפגע קשות מיד לאחר מכן בתאונת דרכים ושוב אין בכוחו להגיב כך או כך ולהתנגד. כל זה קורה די בהתחלה ומעתה אין רגע דל.
עולם הדימויים השוצף, הסיפור בתוך הסיפור בתוך הסיפור רצים קדימה וקרביץ לא מניח לנו לנשום ולעכל. הסיפור הבלתי גמור של הפרוקטולוג מתברר כסיפור שלא אומר מהו, כוחות החוק מתערבים וכמובן לא אומר מדוע, ובעיות הזוגיות של יודקביץ' מקבלות תפנית חיובית. איך זה מתקשר תוכלו לקורא בספר החביב הזה, חביב במובן הכי חיובי.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•מורי
לכתוב כמו אלוהים

לכתוב כמו אלוהים

אשר קרביץ

יש קטע ידוע של הסופר דייויד פוסטר וואלס על שני דגים צעירים שמטיילים בים, ופוגשים דג זקן. הדג שואל אותם איך המים והם לא מבינים את השאלה. הקטע הזה הוא סוג של משל, אלגוריה אם תרצו, לדרך שבה אנחנו לא מצליחים לשים לב לדברים הבסיסיים בחיים, בעיקר כשהם טובים. הם שקופים עבורנו.

לא קראתי במלואה אף יצירה של דיוויד פוסטר וואלאס, אבל את הקטע הזה אני מכירה. הוא קשור, ואני אחזור אליו בהמשך. כן קראתי מספיק מיצירותיו של אשר קרביץ כדי לדעת שיש לו ראש יצירתי ומקורי מאוד. במילים אחרות, הוא פסיכי, בקטע טוב. פסיכי עד כדי לכתוב קורות משפחה בשואה מנקודת המבט של הכלב שלה, ולקרוא לספר בשם הפרובוקטיבי "הכלב היהודי" בסוג של הפוך על הפוך להתבטאויות אנטישמיות בתקופת גרמניה הנאצית.

מה שזה אומר, זה שהיתה סיבה טובה להביא את הספר הזה הביתה כדי לקרוא אותו, וזאת למרות שהכיתוב על הכריכה האחורית לא מספק כמעט שום מידע על התוכן של הספר. האם הוא דרמה? רומן רומנטי? אוסף סיפורים קצרים? רומן היסטורי? קלילון שאפשר לקחת כספר טיסה, או סאגה של פנטזיה דימיונית אפלה? אין לדעת, והסופר, או שמא ההוצאה לאור, לא מצאו לנכון לנדב פרטים בנושא.

בשביל ההתחלה יש לומר כי אדיר יודקוביץ, גיבור הספר, הוא סופר. כאן צריך הפוגה קטנה לפני שאמשיך לספר על מה הספר ובמה הוא עוסק. כבר כתבתי כאן כמה פעמים על תסמונת הסופר הכותב על תסמונת, כמין פיתרון פשוט וקל להובלת עלילה קדימה על פני שלוש מאות או ארבע מאות עמודי הספר שלו. נראה לי שלא כתבתי על תסמונת אחרת, הלוא היא תסמונת הסופר הכותב על סופר. כי בעצם למה להתייגע על מציאת עיסוק הולם לגיבור, ואז למידה מעמיקה של חיי משרד, או מהלך יומו של מנופאי בכיר, ומה הדילמות המצויות בעבודתה של אופטומטריסטית או אחות. הרבה הרבה יותר פשוט לקחת חומרים מחיי היומיום, והלוא אדם קרוב אצל עצמו, ואת קשייו הוא מכיר.

וקשייו של הסופר מה הם? הוא צריך להתמודד עם אהדת הציבור והערצתו, כמו גם עם אדישותו הרבה וזיכרונו החלש, עם השד הגדול הנקרא מחסום כתיבה, ועם בקשות ממכרים וקרובים לקרוא את עבודתם ולהטות אוזן לסיפוריהם. אכן, קשים חיי הכותב.

וכך אדיר יודקוביץ' גבר במיטב שנותיו, בן 44, רווק, אח לשלוש אחיות חי לו את חייו ונאבק במחסום כתיבה עמוק, שחור ומפחיד. אם לא די בזה, אז שכנו, הפרופסור המכובד, רופא במקצועו, מגלה לו שהוא שולח ידו בכתיבה, ומבקש ממנו, כלומר מאדיר, שיעיף עין על הפרקים הראשונים ברומן שכתב. אדיר עושה זאת, אם כי לא בשמחה רבה, ואז גונב את יצירתו של הדוקטור הכבוד, שכן מסתבר שהוא כותב נפלא.

כאן הביקורת מסתבכת, משום שכפי שאמרתי, רבים הסופרים הכותבים על סופר. היו גם אחד או שניים שכתבו על גניבה ספרותית, אהרון מגד למשל, וזה מכניס את העיקרון לאיזה סוג של לולאה מעניינת. לא משנה. אדיר עושה כמה מניפולציות טכניות בסיפור, העתקות, החלפות שמות מקומות, ודברים נלוזים אחרים, ושולח את החומר לעורכת הממתינה. הדברים מסתבכים כאשר הרופא מקבל מכה בראש ומאושפז, לביתו של אדיר מגיע כלבו הענק של הרופא, עוג, שהוא דמות לא קטנה בסיפור, וגם שני שוטרי משטרה ששואלים את אדיר איך ידע על התרחשויות מסוימות שהם בדיוק חוקרים, ובפרט מה המשך העלילה של הספר שהוא לכאורה, אך רק לכאורה, התחיל לכתוב.

העלילה ממשיכה עוד וגם קצת מסתבכת, אבל זה לא העיקר. כאן אני חוזרת לעניין המים בהתחלה. כאשר קוראים ספר טוב, באמת טוב, כתיבת הסופר היא כמו מים, שקופה לנו לחלוטין. בכך ניכר סופר טוב ממש, כמו נגיד מאיר שלו, או אהרון מגד אם כבר הזכרנו עלילה מספריו. אצל קרביץ, בספר הזה, דומה שהוא צץ ומשים עצמו בכוח בכל פרק ובכל עמוד. העלילה היא רק מצע למשחקי מילים, בדיחות מחוכמות, וגם כאלה שלא, הלצות שיש מי שקורא להן "בדיחות אבא" שחלקן די מאולצות וכולן זועקות "ראו כמה חכם מי שכתב אותנו". ולכן לא ממש הצלחתי להנות מהספר הזה.

לפני 3 שנים•נצחיה
לכתוב כמו אלוהים

לכתוב כמו אלוהים

אשר קרביץ

הייתי לפעמים קצת רוצה להיות אדיר הזה מהספר, שהוא אולי גם קצת אשר קרביץ במסווה, (ככה אמרו לי בסוד, אולי רק בשביל ללכלכך?) מה זה כזה? גבר, שנון, הגון מחוזר ומחזר, קצת אמן מיוסר אבל גם מספיק מצליח כדי לא להראות את זה, מביט במבט זעוף אבל משכיל ומהונהן ממרפסת הדירה השווה במערב ירושלים (אני לא בטוח איזו שכונה, אולי בית הכרם? ככל הנראה מהשכונות החילוניות האחרונות?)
למרות האישיות המעוררת קנאה של הגיבור, אני מודה שהסיפור מתחיל מצויין , ממשיך מעולה ואז לקראת הסוף פשוט נהרס, זה לא ספויילר נכון?
יכול להיות שמתוך מותחן ארס-פואטי מה שנותר זו רק השינונות החלקלקה, מעט מאוד תהיות והמון קצוות לא פרומים וזה מה שהטריד אותי, יכול להיות שזאת הציפייה לספר מעולה אחרי שהוא עובד לסדרה (שהתעקשתי לא לראות), ויכול להיות שאני פשוט כבר לא בקטע של ספרי בלשים.
בטח לא ישראליים.
הספר הזה שיצא מסביב למגיפת הקורונה נתן לקוראים המון מחשבות טובות על חיים אחרים ללא סגרים וללא מסיכות ברכבת וזה אולי היה הגורם להצלחתו, אולי גם המוניטין הלא רע בכלל של הסופר הוא זה שנתן את אות השבח להצלחה.
אני לצערי לא הצלחתי להנות ממנו כפי שציפיתי
כנראה שהתבגרתי, אולי בכל זאת אני הופף קצת לאדיר יקירנו, נתראה בדפים.

לפני 9 חודשים•עומרי
לכתוב כמו אלוהים

לכתוב כמו אלוהים

אשר קרביץ

אשר קרביץ הוא וירטואוז אמיתי בכתיבה שלו. אני לא חושבת שנתקלתי לאחרונה בהרבה סופרים שיכולים לכתוב "אנפילאות" במקום "נעלי בית" וזה יראה לגמרי טבעי ומתאים בסיפור שהם מספרים.
הסיפור שקרביץ מספר הוא די פשוט: סופר של רבי מכר מקבל הזדמנות מדהימה לכתוב סיפור בהמשכים בעיתון נחשב במשך שנה (כמו שהיה פעם). אך אבוי! אין לו שום רעיון! לא נחה עליו המוזה. כשתאריך ההגשה מתקרב נופלת הזדמנות לחיקו: שכנו, הרופא, מבקש ממנו שיביע את דעתו על סיפור שכתב, והסיפור הזה מושלם! הסופר, ברגע של חוסר הגינות מנכס את הסיפור הזה לעצמו ומכאן העלילה מסתבכת.

הסיפור עצמו די פשוט, האמת שזה סיפור בתוך סיפור (ובתוך סיפור) אבל הכתיבה היא וואו, פשוט וואו!

לפני 3 שנים•
★★★★★
•michal_84
לכתוב כמו אלוהים

לכתוב כמו אלוהים

אשר קרביץ

שלושת הרומנים הקודמים של אשר קרביץ היו יותר טובים.

לא אכחיש שנהניתי. רציתי מאד לדעת איך נפתרות התעלומות (המרובות). גם היה לי איכפת על הדמויות, שפותחו ביד מיומנת. כל אלה, כמובן, תכונות של רומן טוב.

אבל היו דברים שהפריעו לי, וכמה שהפריעו לי מאד. הפריע לי שפה ושם קורים דברים בלתי סבירים. "חורים" הגיוניים בעלילה אינם רצוים באף ספר, על אחת כמה וכמה ברומן בלשי. אבל מה שהפריע לי יותר היה תפישה לגמרי מעוותת של מוסר. דמויות מובילות, המתוארות באופן חיובי, שהן אמורות להיות גיבורות הספר, מעוללות מעשים נוראים לאדם שמתואר, לגמרי שלא בצדק, כמעין שטן.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•strnbrg59
לכתוב כמו אלוהים

לכתוב כמו אלוהים

אשר קרביץ

נהניתי מאוד מהספר הזה, והוא הגיע אלי לידיים בזמן מתאים.
יש בכתיבה של אשר קרביץ הרבה שמחה, על אף עיסוק (עדין) ברוע, התנכלות וניצול.
העלילה עצמה, מעין חדר בריחה על כ-300 עמודים, היא המרכיב העיקרי בכתיבה, והיא עשויה היטב, מפתיעה ומעניינת (לא הרביתי, אגב, לקרוא ספרי בלשים). מעבר לזה, הכתיבה מצטיינת בעברית (וגם ארמית) יפה ומלוטשת, שלא מפחדת לסירוגין לקפוץ לשפה יומיומית דוגרית. יש בכתיבה הרבה הומור, משחקי לשון, ועולם דימויים ואסוציאציות עשיר ומצחיק. באופן כללי, יש לפעמים הרגשה של התפזרות יתר, אבל ככל שהקריאה נמשכת, מתגלה הסגנון האישי של אשר קרביץ כמקורי, צבעוני, אינטלגנטי, וכזה שלא מנסה, ע"פ התרשמותי, להיות דומה לכלום.
העלילה, בקצרה, היא על סופר שגונב סיפור משכנו הפרוקטולוג, והכל הולך ומסתבך כשהדוקטור מאבד הכרה בתאונה, והסיפור מתגלה כאמיתי ובעל השלכות פליליות עבור הסופר. בנוסף, כמה הסופר לקשר רומנטי (הוא כבר לא ממש צעיר), ועסוק בהרהורים על משמעות חייו, הכתיבה והסיפוק העצמי. הוא מרבה להזכיר ולצטט מספריו הקודמים. ה"קיר הרביעי" נשבר בדרכים שונות, כשהסופר, אדיר יודקביץ', מיישם הלכה למעשה תובנות והצעות ספרותיות שעולות לפרקים בספר עצמו (למשל ההקדשה, וסיפור קצר שנשתל בספר כי אין מסגרת אחרת לפרסם אותו, הערות של משתתפי מועדון קריאה, בחירת פסבדונים, ועוד).
בדרך לא שגרתית ולא נטולת הומור, מבצבצת ועולה שוב ושוב שאלת הסתירה בין אפסותם של החיים וחוסר חשיבותם, לעומת האחיזה בהם וההשתוקקות למצות מהם כמה שיותר. משהו כמו "ואנכי עפר ואפר" לעומת "ותחסרהו מעט מאלוהים" (ונזכרתי בפורסט גאמפ, ששואל ומכריע שבו זמנית יש לכל אחד גורל, אבל שגם כולנו עפים אקראית עם הרוח). וככה זה נשמע מפי המחבר (הזדמנות לגלות באופן נאות שהייתי סטודנט שלו לפני מספר שנים):
העולם הזה התקיים, אלוהים יודע כמה מיליארדי שנים, לגמרי בלעדינו, מבלי שאיש ציפה לנו, מבלי שאיש חש בחסרוננו. ועכשיו התור שלנו. יש לנו שבעים שנה לאכול, להפליץ, למלא טפסים, לשלם מסים, להעביר חוט דנטלי, לקנח את החוטם, לריב ולהתפייס, לגנוב ולהצטער, ואחר כך פווווף - כלום! ניעלם, ושוב לא נחסר לאיש. אבל הכתיבה... בתוך הדממה שהשתרעה לפנינו ותשתרע אחרינו זוהי מנגינת כינור.

ועוד טיפה:

לכל פרופסור מלומד תחום מחקר משלו וכולם אומרים בעצם בדיוק את אותו הדבר - ראו כמה חכם אני, ראו כמה אני קוסמופוליטי ומדבר אנגלית, אני אפילו יודע להכין מצגת!

ניתן לומר בלא הגזמה שד"ר פודולסקי נבר ביותר ישבנים מהוללי שם מכל פרוקטולוג במזרח התיכון. אמור מעתה: אם שמך הולך לפניך, ד"ר פודולסקי מאחוריך.

דפי השער של כל עיתוני הבוקר דומים זה לזה, אבל המוספים מטופשים כל אחד בדרכו.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אלעד
לכתוב כמו אלוהים

לכתוב כמו אלוהים

אשר קרביץ

רק היום, רק היום!
במחיר ספר אחד זכינו כאן לשניים, אולי אפילו שלושה סיפורים קלילים, שזורים זה בזה.

הראשון הוא סיפור מסגרת המתאר סופר מתוסכל שנופל קורבן ללחץ מקצועי והשניים האחרים, הם סיפורים מתגלגלים בסגנון מתח למתחילים.
בקיצור או שלא, מדובר בהכול מהכול ומכאן כבר ברור ש'לכתוב כמו אלוהים', מתנהל כמו יצירה מפותלת, שמשתמשת בין היתר בעקרונות הסיפור הבלשי.

מי אתה אדיר יודקביץ'?
או שמא נשאל 'מי אתה אשר קרביץ'?
כי תחושת ההזדהות מרחפת באויר.

"כיצד חש סופר כאשר הוא מוצא עצמו מככב בעלילה?"

מדובר בדמות ראשית חריפה וחדה, שמספקת ציניות איכותית בליטרים, אך משלבת אותה בפשטות לא הגיונית עד מתישה מעט. האלמנטים הבלשיים שמשמשים לחיבור בין הסיפורים, סובלים מהגשה שיטחית וגרמו לי לגלגול עיניים קל ובעיקר לרצון להמשיך ו'לגמור עם זה כבר'.

האקדמיה לבלבולי לשון עברית
"עליו להקטין לאלתר את האנטרופיה ולצמצם את האנדרלמוסיה העובדתית הבחושה במוחו" (פה הזדהיתי עם הסיפור).

הכל משום ש'לכתוב כמו אלוהים', לוקה בריבוי פטפטת עברית במהותה, שחלקה משעשע וחלקה מיותר למשעי.
זה לא שמדובר במילים שלא נתקלנו בהן בעבר, אבל עירוב מישלב גבוה במיוחד, עם כזה יום-יומי עד אימה, מוביל לקרעים בשטף הקריאה ושוב חוזרת אותה הרמת גבה.
למרות זאת, חוויית הקריאה בכללותה, נעימה ונוטה למעניינת לרוב.
אבל את אותם ארועי טרחנות קלים שניצפו בשטח (חלקם נובע משימוש בשפה יומרנית שרבים גם טובים, ראו בה סימן לכתיבה איכותית), ניתן היה בהחלט לשחרר הרחק מאיתנו.

את קו הסיום של התעלומה ובמיוחד את המשפט האחרון, ניתן ורצוי היה לשכתב אל סוף פחות סטנדרטי, פחות מעייף ובעיקר, אם יורשה לי, פחות סטיגמטי ומאכזב.
אחרי הכל, מדובר בארוע ספרותי חביב עד נעים, שספק אם יחרט לי לעומק הזכרון (מצד שני, לא סבלתי וזה כנראה לא מעט).
לסקירות נוספות https://misskipod.blogspot.com/

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Misskipod
לכתוב כמו אלוהים

לכתוב כמו אלוהים

אשר קרביץ

ארבעה כוכבים על העלילה.
חמישה כוכבים על הכתיבה.

אשר קרביץ סופר בחסד. כותב בגובה העיניים, אוהב משחקי מילים ומתחכם, בעל שפה עשירה ורהוטה.
העלילה הנוכחית קופצת בכל מימד אפשרי, משחקת עם הקורא, עם הסופר , עם כוכב הספר ועם אלוהים.

כתבו כבר שעטיפת הספר מזכירה קצת ציור של אשר הצייר ההולנדי שבו היד מציירת את עצמה (או באופן כללי אצל אשר, לא ברורים הסוף, ההתחלה, מה קדם למה ומה השפיע על מה ואיך). כך גם העלילה.
בספר נכתבים סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור בתוך... לא ברור איזה סיפור השפיע על איזה ומה הוביל למה - במובן הטוב של הביקורת.

קראתי גם את רוב ספריו האחרים של קרביץ. כולם מומלצים. כל אחד בדרכו (אך הכלב היהודי התעלה על כולם).

גם ספר זה מומלץ ביותר. קליל, מתוחכם, כיפי, כפי שספר אמור להיות.

עלילת המתח המרכזית בספר, הינה רק הפלטפורמה, המסעדה בה מגיש לנו אשר קרביץ את מנות השף שלו בזו אחר זו וכל מנה מקורית ומהנה יותר מקודמותיה.

בתיאבון!

לפני 5 שנים•
★★★★★
•GNOLT
לכתוב כמו אלוהים

לכתוב כמו אלוהים

אשר קרביץ

ספר מענג וקולח, מצליח להיות משעשע ומותח כאחת. הספר כולל גם כמה סיפורים צדדים המשתלבים יפה בסיפור המרכזי. בספר דמות מרכזית ומספר רב של דמוית משנה, אשר גם אם תפקידן קצר, הן מתוארות בבהירות וכל אחת מהן מרעננת את הסיפור בדרכה. בנוסף, מספק הספר הצצה אל מאחורי הקלעים של מקצוע הסופר ומקצועות הרפואה. אהבתי גם ספרים קודמים של אשר קרביץ.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רונית
דירוג
5.0
לפני 6 שנים

“קשה לסגור עלילה מורכבת. אשר קרביץ עושה זאת באומנות. ספר קליל ועם זאת מתוחכם, נבון, מעניין ומהנה. ז”

12/13
ביקורות על לכתוב כמו אלוהים
הבאה
עומרי
לפני 9 חודשים

“הייתי לפעמים קצת רוצה להיות אדיר הזה מהספר, שהוא אולי גם קצת אשר קרביץ במסווה, (ככה אמרו לי בסוד, או”