ביקורת ספרותית על בהיכלי מלך מאת עדה אֲמִיכָל יֶיבין
ספר בסדר

---

אין צורך להציג את הגיבורים הרי הם כתובים בספר שמואל א בתנ"ך.
הסופרת, עדה אמיכל ייבין , אשתו של זאב ייבין ארכיאולוג וחופר העיר שילה, לקחה משימה כמעט כאוטית: מהבלגן של תקופת שופטים,שבה "אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה", למלוכה דו קוטבית, של שאול ודוד כשבתווך שמואל, דמות עולה לגדולה, נתקעת, מתערבת, בונה והורסת.
בעיני הסצנה של האגו והפוליטיות של שמואל היא כששאול מחכה עד בוש לבוא שמואל כדי להקריב קורבן, וחיילים שהם ה"מילואים" של היום, מבקשים כבר לחזור הביתה כי זו עונת הקציר, מקריב קרבן בעצמו, כי לא כתוב שקרבן הוא רק על ידי כהן.
שמואל "מופיע במקרה" , עם טענות מכאן ועד הודעה חדשה.
יתרה מכך, לשמואל אין מלה טובה על בית שאול, ההמלכה של דוד במסתור ובסוד, היא מעשה חתרנות בעיני.
שמואל מתואר כבעל אישיות חלשה נגררת אחר החיים וסובל מתסביך אב. בודד כל חייו למרות היותו נשוי על פי הסופרת. הוא עושה מעשים נכונים, מעלה את קרנו של הפולחן האלוהי. אבל אינו מצליח או לא מכיר דרך לפעול בדרכי שלום.
לא השתכנעתי בצורך בהמלכת דוד, כמו שלא ברור לי מה עשה דוד בזמן שכל העם נאסף למלחמה בגלבוע. אולי הוא הכין את הקינה שלאחר המפלה??
מדוע דוד אינו מנסה להציל את הגוויות של שאול ויהונתן מחומת בית שאן, אלא רק אנשי יבש גלעד? יכול להיות כי שמח שהן שם?
הדמות האומללה ביותר בעיני, הוא פלטי בן ליש שנישא ואהב את מיכל. דודו (מותר לקרוא לו ככה?), שרואה בנשים צעצוע, דורש אותה חזרה, לא כדי לאהוב אותה, אלא כדי להגיד "זאת שלי" לוקח אותה, ופלטי בן ליש רודף אחר המרכבה "הלוך ובכה" עד מקום שנקרא "בחורים".
כשקראתי את הספר, הרגשתי החמצה. ספר שמואל מביא לנו טרגדיה עזת אירועים והבעה של נביא שלא ביקש את הנבואה, פגיע ורדוף עבר של ילד נטוש, אליו מצטרף שורד-פוליטיקאי בשם דוד, לא תמיד מרחיק ראות , כמו בתמונה שלו אצל אכיש מלך גת שיוצא משם בשן ועין, ולבסוף שאול שבסך הכל ביקש למצוא אתונות, והנה הולבשה עליו מלוכה.
הפתי שאול לא הבין כי יש כוחות מסביב שרוחשים ובוחשים.
עדיין שווה לקרוא את הספר כי עדה אמיכל ייבין מצליחה להחיות את התקופה ובמיוחד את שילה והשומרון.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על בהיכלי מלך