|
|
|
2.
|
|
'כמו שאלה פתוחה' הוא רומן המשרטט בדייקנות ובתנופה גורל של אדם מרשים וחידתי, את גורלו של אבנר תדמור, בכיר לשעבר בשירותי הביטחון הישראלים, ומתוך כך עוקב אחר תולדותיה של חוליה משמעותית בשלשלת הדורות המחברת בין יהדות אירופה ליהדות הישראלית: אלה שהיגרו מ"שם" ל"כאן" בעקבות עליית הנאצים, ועשו הכול כדי לתרגם את פליטותם השבורה והמסוכסכת לציונות עיקשת ולוחמנית.
השנה היא 1966. שי, בנו של אבנר, מוצא את מותו בפעילות צבאית מעבר לגבול. מות הבן גורר את האב לחשבון נפש מרחיק לכת עם עברו, ובעיקר עם כישלונותיו כאב, כבן זוג, כבן. יופיו עוצר הנשימה של הרומן קשור למבנה המיוחד שלו, המזכיר מערבולת. זהו סיפורה של התמוטטות: קריסה אל סודותיו הבלתי פתורים של העבר, אלה שממשיכים לענות אותנו כל חיינו "כמו שאלה פתוחה", פצע מדמם שלא יגליד לעולם.
ילדותו ונעוריו של אבנר לובשים צורה חיה וסוערת נגד עינינו, ונעים כמו בסחרחורת בין אוסטריה וליטא, טריאסטה וניו יורק, ארץ ישראל המנדטורית ולבנון שתחת משטר וישי. אבנר נאלץ להגדיר ללא הרף את זהותו לנוכח סדרה של מפגשים הרי גורל: עם האיום הנאצי, עם הקסם שמהלכת עליו התרבות הערבית, עם ההבטחה לתיקון עולם ברוח הסוציאליזם, עם חמלתן ואכזריותן של נשים, ועם יהירותם של ה"צברים" שלשורותיהם הוא מבקש להצטרף.
עדה אמיכל ייבין היא ילידת עין גנים. פרסמה רומנים וסיפורים, ביוגרפיות ומחזות....
|
|
4.
|
|
לכאורה מגולל הרומן בהיכלי מלך סיפור עתיק שכולנו מכירים: על שמואל הנביא שנכנע לדרישת העם והמליך עליו לא מלך אחד אלא שניים, ועל היריבות המרה שפרצה בין שני הנמשחים — שאול ודוד. אלא שהסופרת, עדה אמיכל ייבין, אינה מהססת להעניק לסיפור התנ”כי חיים חדשים. היא מגייסת דמיון יוצר ותעוזה פרשנית יוצאת דופן על מנת לפתוח לנו צוהר אל מה שהתרחש בסבך חייהם הפרטיים, החשאיים, של גיבוריו, ובדרך זו מאפשרת לנו להתוודע לסודות שאפילו המספר התנ”כי לא ידע או חשש להסגיר.
שמואל ושאול, אלקנה ועלי, מיכל ובעלת האוב, דוד ויהונתן — כולם הופכים לבני אדם בשר ודם לנוכח עינינו. ובעקבות ההעמקה הפסיכולוגית נרמז גם מקומו של אלוהים בסיפור, שכן שוב ושוב מתגלות עוצמותיה
של ההתנגשות בין היצר האנושי לצו האלוהי. כל אחת מדמויות המפתח ברומן מעניקה לנו גרסה משלה להתנגשות הזאת — למתח שבין תשוקה המתפרצת ממעמקי הנפש לבין ההכרח לציית, ובלית ברירה להיכנע,
לכוחות גדולים יותר, הסוחפים הכול בדרכם. מי באמת היה שמואל, ומה היה טיב החזיונות שהפכו אותו לנביא? מה עיצב את רוחו הסוערת של שאול, למה הומלך ולמה הושלך? ומה היה אופיים של חיי הגוף והשכל, הדת והעם, בישראל של ראשית עידן המלוכה? עם השאלות הללו ורבות אחרות מתמודדת ייבין ביושר נוקב, לפעמים אכזרי, ובמקוריות עוצרת נשימה....
|
|
5.
|
|
במרכז הרומן וחי אדם והלך ניצבת דמותו של אלישע גזית, אנטי־גיבור טראגי, פגיע ומעורר הזדהות, שתולדות חייו הכאובים חושפים לא רק את תהומות נפשו המעונה, אלא גם את סבך הסתירות שעיצבו את החברה הישראלית בכללה.
לכאורה חי אלישע חיים מלאים: נשא אישה, הוליד בנות, וירש מאביו — גואל האדמות בנצי גזית, מדור המייסדים של ההתיישבות הציונית בארץ ישראל — מעמד והון. אלא שכעת, כאשר חייו קרבים לקיצם, מגלה אלישע שחייו לא היו אלא רצף מבהיל של מפחי נפש וכישלונות, בגידות ועלבונות, והוא שואל את עצמו: האם יצליח לתקן בזמן המועט שנותר לו את מה שקלקל כמדומה כל חייו?
וחי אדם והלך הוא רומן יוצא דופן בעוצמתו הספרותית, בקדחתנותו הנעה בין דמיון למציאות ובין אכזריות לאהבה, ובנחישותו לחתור למעמקים ולהתמודד עם סוגיית מקומו של העוול בחיי אדם.
עדה אמיכל ייבין, ילידת עין גנים, פרסמה רומנים וקובצי סיפורים, ביוגרפיות ומחזות. בין ספריה בפרוזה: האפוקליפסה יוצאת לדרך (כרמל, 1997) וכמו שאלה פתוחה (עולם חדש, 2016)....
|
|
