ביקורת ספרותית על נוף הירח מאת מיקה ולטרי
ספר טוב

---

#
צעיר פיני הגיע ללימודים בפאריס של 1927. הוא מגיע למרכז העולם של אותו זמן – עיר קוסמופוליטית, פעילה ונחשבת. הוא בא מבית שמרן ודתי, עם חינוך קפדני ופיקוח מחמיר. הוא מחונך לדעות תקיפות ונחרצות על דת ומוסר והתנהגות נאותה. לומד בחריצות ומתקיים ממעט מאד. יום אחד הוא יוצא לחופשה לדרום צרפת, במימון נדיב של קרוב משפחה, נתקל במקרה בנערה יפה ומתאהב בה. שום דבר בחייו לא מכין אותו לסערת הרגשות שהוא חווה, או להתמודדות עם צעירה השונה ממנו בכל מובן. הצעירה הזו – פיין ואן ברוקלין – היא מניפולטיבית, בלתי-צפויה, פתיינית ואכזרית. הצעיר חסר הניסיון, התמים והשמרן, שיראת האל ועקרונות המוסר הנוקשים מבוססים היטב באישיותו, מתמודד עם המפגש הבלתי-אפשרי הזה בהפחתה ניכרת של בטחונו העצמי – שלא היה גבוה גם קודם – ובהרגשת סלידה ודחייה מעצמו.

הנובלה השניה בספר – "נוף הירח" - נכתבה כעשור אחרי הנובלה הראשונה ועוסקת בגיבור מרקע די דומה לגיבור הראשון. יואל מגיע בגיל 12 מהלסינקי לחופשות קיץ לדודיו החיים בעיירה קטנה. תיאורי הנוקשות, ההקפדה על הכללים המכתיבים את החיים, הסדר והניקיון, האדיקות הדתית, כמו הדרך הנכונה להתנהג מקבלים משנה תוקף כשילדה מגיעה להתגורר עם הדודים המנסים להקנות לה את השקפת העולם המקובלת עליהם, בלי להתחשב באופייה ובצרכיה. מערכת היחסים בין שני הילדים המתבגרים במקביל, מתוארת לאורך כמעט 20 שנה. כמיהותיהם לחיים שונים מהחיים אליהם "תוכנתו" וחוסר יכולתם להשתחרר ממה שניטע בהם, הופכת את הנובלה הזו לבעלת עוצמה ומרתקת.

שתי הנובלות אומרות דברים על החיים, הסוציאליזציה והחינוך. הן אומרות את מה שכולנו יודעים - אתה יכול להילחם באדם שהחברה קבעה שתהיה, אולם לרוב תפסיד במלחמה גם אם תנצח בקרב זה או אחר. ההתמודדות מול ערכי החברה גובה מחיר אישי גבוה בדימוי העצמי ובנינוחות שלך בתוך עצמך.
בין שתי הנובלות אהבתי יותר את "נוף הירח" הבשלה והמורכבת יותר, שעושה גם שימוש בהומור ובאירוניה החסרים בנובלה הראשונה. שתי הנובלות מספרות למעשה סיפור אחד – למרות שמדובר לכאורה בדמויות שונות. סיפור העוסק בהתבגרות, בבחירות, בפערים שבין מופנמות למוחצנות ובכוח שיש לחברה לכפות את ערכיה על היחיד.

מראיינים נוטים לשאול סופרים איזו מיצירותיהם הם אוהבים יותר השאלה לא פסחה על ולטרי, סופר פיני מפורסם ונחשב. הוא אמר שהוא אוהב את שתי הנובלות שבספר הזה. לעניות דעתי בחירתו של סופר – שגם אם היא כנה יש מאחוריה סיבות פרטיות משל עצמו – אין בה שום רלוונטיות לקורא, שגם לו עצמו יש סיבות פרטיות משלו לאהוב או לסלוד מספר שהוא קורא.
למרות שהנובלות נכתבו לפני כשמונים ושבעים שנה, בתרבות שונה בתכלית מתרבותנו המוחצנת, אין הן אנכרוניסטיות או זרות לחיינו הנוכחיים. אולי איננו כה מרוחקים-חברתית כמו הפינים במחצית הראשונה של המאה העשרים, אך יש לנו מידה לא מעטה של התכנסות אדם-אל-מסך, המדמה בהצלחה חלק מחוסר הקשר של אדם לחברו או של אדם לעצמו, שולטרי הצליח להעביר בסיפוריו.


0

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על נוף הירח