#
הספר הזה בנוי כמו קורס באוניברסיטה – מסוג הקורסים שאתה לוקח כדי להעלות את הממוצע. אין בו שום דבר המאתגר את הידע המקובל, לא קראתי בו אפילו שורה אחת של רעיון חדש או יצירתי. האמת היא, שיש בו מעט מאד דברים על טיפשות, אם כי "טפשות" על הטיותיה היא המילה הנפוצה בו. יש בספר תיאורים רבים ומוכרים על ההתנהגות האנושית, די הרבה על שגיאות וטעויות ("שגיאה" היא בחירה בדרך לא-נכונה כשהנתונים שיאפשרו בחירה טובה אמורים להיות ידועים. "טעות" היא בחירה בדרך לא-נכונה כשבאותו זמן הנתונים שיאפשרו בחירה טובה אינם ידועים). קראתי על הסתמכות מוגזמת על ידע, על חוסר גמישות. קראתי על ביטחון עצמי מופרז, חוסר נכונות לשקול עובדות ואמונות, על אימפולסיביות ואינטואיציה, על החלטות רציונליות מול החלטות לא-רציונליות ועוד תחומים השייכים למדעי ההתנהגות. קניאל – שהוא מרצה חיובי וחרוץ – מסביר לקורא כל תופעה בה הוא נתקל. וכך קראתי הסברים על רעש שמפריע להתרכז ועל רעש שאפשר להתעלם ממנו וגם מה זה "זיהום רעש". קראתי על גיל ההתבגרות ועל נטילת סיכונים. על התאהבות, על בורות על הימורים ועל נוכלות.
בניגוד לסופרים כמו דן אריאלי, יובל נוח הררי או מלקולם גלדוול – השניים הראשונים גם הם מהאקדמיה - הכותבים על נושאים הקשורים למדעי ההתנהגות, נותנים להם פרשנות חדשה ומקורית, מבססים את דבריהם על דוגמאות מחכימות, מאפשרים לקורא חשיבה (גם אם בסופו של דבר הוא אינו מקבל את פרשנותם) - קניאל דבק בידוע ובמוכר, בפרשנות המקובלת, הדוגמאות שהוא מביא פעמים רבות אינן מדגימות את דבריו. הוא בחור נחמד וחיובי, נראה לי. דבק בגישות חיוביות. נמנע מבדיחות המעליבות מישהו ומביא (באריכות ועם הסבר) בדיחות לא פוגעניות, וגם לא כל כך מצחיקות. הוא אינו רוצה לקרוא למישהו "טיפש" לכן הוא מסתובב סחור-סחור, מכביר המון מלים ומקפיד להשתמש בתואר "טיפש" למעשים, לא לאנשים. הוא נוטה לסיים את הפרקים במשפטים המציעים לקורא לעשות דברים חיוביים, כמו "הכניסה לנעלי האחר מאפשרת לנו לא רק להבין את הפרספקטיבה של האחר, אלא מספקת לנו הבנה מעמיקה לגבי עצמנו" או "הכניסה לנעלי הזולת מובילה למסקנה חשובה שלפיה אלה החולקים עלינו אינם בהכרח טיפשים".
קניאל מוגדר "פרופסור" בשול העטיפה. הוא מרצה במרכז אקדמי אור-יהודה, "מומחה בעל שם בינלאומי" בתחומים חינוכיים-טיפוליים. על אותו שול מצויינים 8(!) "מהבולטים בספריו". אי אפשר להגיד שהוא חסר אגו. בהערות השוליים – המשולבות בספר הזה בטקסט - הוא מפנה את קוראיו לספרים שכתב, כמו גם לספרים של מומחים אחרים. בין הציטוטים המעטרים כל פרק, בין ציטוטים של אריסטו וקרילוב, אלברט איינשטיין וסנהדרין מצאתי גם ציטוטים שלו למשל "מאגר הזיכרון שלנו אינו כד מטבעות המצטבר לאורך זמן, אלא יורה רותחת של חמין"(!) מעורר מחשבה.
מה אגיד לכם? סיימתי את הספר בקושי (התעקשתי לסיים כדי לא ליפול לפח של שיפוט מהיר על סמך הנחות שגויות, שקניאל מסמן כמעשה טפשי) לדעתי הוא אוסף של קלישאות חביבות, שאינן מזיקות למרות שאינן מועילות או מוסיפות לידע האנושי. הכותב הוא אדם חיובי, שהשגיאה שלו, לדעתי, היא שהוא חושב שאוסף המחשבות הבנלי הזה ראוי להוצאה לאור, ועוד יותר מכך – שהוא כנראה חושב שהוא כתב ספר מחכים על טיפשות.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
