• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בין הפילים

בין הפילים

מאת איאן ואוריה דוגלאס-המילטון

הביקורת של משה

תמונה של משה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
בין הפילים

בין הפילים

מאת איאן ואוריה דוגלאס-המילטון

הביקורת של משה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של משה
הוצאה לאור:זמורה ביתן
0
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/2
ביקורות על בין הפילים
הבאה
שוקולדה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“מקסים ומעניין - כמו סרט בנשיונל גיאוגרפיק רק הרבה יותר טוב. נכתב ע"י איאן ואשתו אוריה. ספר אישי מפי”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 6 שנים•2 דקות קריאה

ספר מלא שמחת ואהבת החיים באשר הם. הפיל האפריקאי הוא כיום בעל החיים היבשתי הגדול בעולם, יכול להגיע למשקל של עד 6-7 טון ולגובה של 4 מטרים.
הוא צורך כ-200 ליטר מים ביום ויכול לשתות כ-11 ליטר בלגימה אחת.הוא ניזון מכ-100-150 קילוגרם של מזון צמחי ליום.
איאן דוגלאס המילטון הוא חוקר זואולוג ובשנת 1965 הוזמן לבצע מחקר על הפילים של אגם מאנייארה הנמצא בטנזניה, קרוב לגבול עם קניה.מחקרו התמקד באקולוגיה ומערכת יחסי הגומלין שבין הפילים לסביבתם. הוא שהה במשך 3 שנים באגם מאנייארה ואז הצטרפה אליו אוריה שהפכה לאישתו וגם היא כותבת בספר זה.
הספר מחולק לשלשה חלקים. החלק הראשון והשלישי נכתבו על ידי איאן והחלק השני על ידי אוריה. חשוב לציין שזה לא ספר אקדמי אלא ספר הבא להציג את עולמם של הפילים וסביבתם בשפה שווה לכל נפש. פילים תמיד עניינו אותי והספר הזה ענה לי על שאלות רבות. הפילים חיים בקבוצות המורכבות מנקבות וגורים בכל שלבי התפתחותם, כשאת הקבוצה מובילה הנקבה הגדולה והוותיקה ביותר. הזכרים חיים בנפרד בדרך כלל לא בקבוצות והם נפגשים עם הלהקה לצורך זיווג בלבד.
לכל פיל אופי משלו ממש כמו לבני אדם, יש כאלו ידידותיים ואחרים מאוד תוקפניים, לבני מינם הם לרוב מאוד אדיבים ומתחשבים. המחבר תייג ונתן שמות לכל הפילים שחקר וידע בדיוק מאיזה פילים להתרחק ולהישמר ולמי הוא יכול להתקרב. היתה רק פילה אחת שהייתה ממש ידידותית עד שהיה אפשר להגיע אליה לטווח מגע וליטוף, כל השאר היו חיות בר שיש להיזהר מהן. חלקם תמיד תקפו כשראו בני אדם, חלקם היו בורחים וחלקם אדישים.
החיים בבוש האפריקני כפי שנכתבו על ידי איאן ואוריה מרתקים. הם ממש חיו בשטח בביקתה עם כמה חדרים וזכו להכיר אריות, קרנפים, תאואים ושלל בעלי חיים.
אני לא יודע מה המצב היום עם שטחי הפארקים בטנזניה ובקניה, אך בספר איאן מצביע על התפשטות האוכלוסיה האנושית שגוזלת עוד ועוד שטחים של הפילים ובכך מגדילה את החיכוך בין האדם לפילים, מה שגורם להרג של פילים כיוון שהללו חודרים לשטחי הגידולים ואוכלים מהיבול שהאדם מגדל.
ספר מעניין עם מידע רב על פילים ועל החיים בבוש האפריקאי.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של Tamas
Tamas
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
תמונה של אדמה
אדמה
תמונה של אלעד
אלעד
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אתל
אתל
18קוראים|גיל ממוצע55|50%נשים

על המבקר

תמונה של משה

משה

ותיק
חבר מזה 14 שנים
515 ביקורות•9 נבחרות•8,412 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ביוגראפיות
תמונה של משה
משה
ותיק
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות515
ביקורות נבחרות9
לייקים שקיבל8,412
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת248ספרות מקורית65ביוגראפיות20

דיון על הביקורת

9 תגובות
רץ
רץ•לפני 6 שנים

מעניין מאוד

פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 6 שנים

סביר שהם לא ישארו הרבה זמן באיזור העצמות, אך נראה שהם מזהים אותן כעצמות פילים.

הם לא מתעניינים בעצמות של בעלי חיים אחרים. מעניין שפילים יודעים להשתמש בכלים, כגון שימוש בענף לגירוד וסילוק קרציות, או השלכת בולי עץ ואבנים על אויבים.
משה
משה •לפני 6 שנים
פרפר, אם אתה כבר מזכיר את הנקודה על עצמות הפילים, אז אוסיף כי בספר המחבר חקר את נושא "בית הקברות לפילים" שכביכול פילים מרכזים את עצמות פילים אחרים במקום אחד. תוצאות המחקר הראו שאכן פילים מראים עניין בעצמות חבריהם, הם מרחרחים, מרימים ואף נושאים עמם את העצמות, אך אחרי מספר דקות מאבדים עניין ומשמיטים את העצמות לקרקע.
פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 6 שנים

תודה על הסקירה המעניינת.

נקודה מעניינת לגבי הפילים היא שהם מזהים את עצמות הפילים וככל הנראה זוכרים את המקומות בהם מתו פילים שהכירו. מחכים לי כמה ספרים על בעלי חיים שעדיין לא הספקתי להגיע אליהם ונראים מעניינים: "כשפילים בוכים", "שפת בעלי חיים" ו"אני והשימפנזים".
משה
משה •לפני 6 שנים
לצערי גם בישראל כיום המסחר בשנהב משגשג ואפילו חוקי. החוק בנושא מאוד בעייתי. החוק אומר שמותר לסחור בחפצי שנהב שיוצרו לפני 1990. הבעיה היא שאין ברשות הטבע והגנים מומחים לשנהב שיכולים לקבוע את גילו. המומחים היחידים בארץ הם בעלי בתי המכירות, סוחרים ואספנים. אני תקווה שהמסחר בשנהב יאסר כליל. ייתכן וגם זה יהיה בעייתי כיוון שאז יתפתח סחר בשוק שחור, המחיר יעלה ועל השוק ישתלטו עבריינים וזה כנראה לא יעשה טוב לפילים. אכן בעיה.
חני
חני •לפני 6 שנים

PULP צודק

אחת הרעות החולות זה מכירת שנהב. כמה רוע לחיה כזו מקסימה.
Pulp_Fiction
Pulp_Fiction•לפני 6 שנים

סקירה יפה.

ממה שהבנתי יש התאוששות מסוימת של אכלוסיית הפילים במקומות שציינת, אך ההרג ממשיך במטרה להשיג שנהב שערכו גבוה במזרח הרחוק.
yaelhar
yaelhar•לפני 6 שנים

מרתק! ספר על אוכלוסייה שאין לי שום מושג עליה. יפה.

חני
חני •לפני 6 שנים

סנטו לא חושבת

שהייתי קוראת על פילים. אך אנימיודעת שזו חיה מאוד מיוחדת. חג שמח
9 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של משה

נזירים מדברים - ראיונות עם נזירים בודהיסטים ממוצא מערבי

נזירים מדברים - ראיונות עם נזירים בודהיסטים ממוצא מערבי

נטע דביר

המחברת היא פסיכולוגית קלינית המתרגלת משנת 1999 בודהיזם טיבטי. הספר הוא למעשה עבודת הדוקטורט שלה עם עריכה כזו שתתאים לקריאה לקהל הרחב ולא תהיה קריאה אקדמאית.
יש הרבה ספרים נהדרים וטובים בהרבה מספר זה המסבירים על בודהיזם לסוגיו, לכן כשליש מהספר הזה הוא די מיותר למי שיש רקע עבר על בודהיזם, עד כאן החלק הפחות טוב של הספר.
שאר הספר מצויין ושונה מכל מה שתקראו ברוב הספרים. אפשר לחלק את הספר לשלשה חלקים עיקריים:
1) מבוא והסבר על בודהיזם לסוגיו (קטע מיותר למי שיש קצת רקע).
2) ראיונות עם נזירים בודהיסטיים ממוצא מערבי. זהו החלק הכי מעניין של הספר בו המחברת מראיינת ארבעה נזירים בודהיסטים המספרים על עברם, כיצד הגיעו לבודהיזם ומדוע בחרו בו כדרך חיים. הסיפורים מרתקים, במיוחד מעניין היה סיפורו של הנזיר דניאל שנולד נוצרי, אך אומץ בילדותו ע"י משפחה יהודית, הוא גדל כיהודי, אך תמיד לא ידע לאן הוא שייך בדיוק, וזהותו הייתה מבולבלת עליו, הוא מצא את עצמו משתמש בסמים ואלכוהוליסט, החשיפה לבודהיזם הצילה את חייו.
3) זהו החלק בו המחברת סוקרת כיצד הבודהיזם יכול להשפיע על הפסיכולוגיה של חיי אדם מנקודת מבט מערבית. הסקירה היא מבט רחב הקף מעיניהם של מייסדי הפסיכואנליטיקה המערבית כגון ויניקוט, ביון, וקוהוט.

ספר מעניין שנותן מבט רחב על הבודהיזם מעיניים מערביות ובהקשרו לפסיכואנליזה המערבית. שווה קריאה.

לפני 6 ימים•
★★★★★
•משה
ספינה בים

ספינה בים

אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס

הספר נכתב ב-1893 ע"י אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס, נחשב בידי רבים לדוסטוייבסקי היווני. אני לא מצאתי שום קשר בין שני הסופרים, מלבד העובדה שחיו באותה התקופה.

פאפאדיאמנטיס כותב פשוט, ברור, ייצרי, חם וריגשי, רכלני במקצת, נו..יוון אמרנו, מאוד אופייני.

הסיפור מתרחש בשלהי המאה ה-19 באי סקיאתוס וסביבתו, שהוא גם אי מולדתו של המחבר. אי קטן יחסית בו כולם מכירים את כולם.
פאפאדיאמנטיס מעביר היטב את האווירה השוררת בין התושבים, את הנופים המרהיבים וכמובן הים שתמיד נמצא קרוב.
מקום קטן בו כולם מכירים את כולם וזמן יש בשפע, מקום בו במיוחד הדור השלישי משועמם ומקבל את כח חיותו מהרכילות היומית המקומית.
הסיפור סובב סביב דודה סקבו שקמה בוקר אחד וכמו תמיד דבר ראשון שהיא עושה הוא להתבונן בים דרך חלון חדרה, הפעם היא לא רואה ים חלק כתמיד, ספינה גדולה הטילה עוגן ועומדת מספר קילומטרים מהאי.
מסתבר שיש התפרצות כולרה שהגיע מאזור טורקיה, אנשים רבים בורחים מטורקיה ומגיעים לאזור בספינות. מוטל עוצר על כל הספינות שמגיעות מטורקיה ואלו מופנות לאי קטן ולא מיושב מספר קילומטרים מסקיאתוס.

לדודה סקבו נודע כי בנה היחיד נמצא על אחת הספינות והוא כרגע שוהה בבידוד באי במרוחק וכי הוא נגוע בכולרה. היא לא מצליחה לקבל מידע עדכני על מצבו ומחליטה לסוע לבקרו באי הנגוע בכולרה. היא מפעילה את כל קשריה עם מכריה כדי להגיע לאי, היא מצליחה לקבל תפקיד של בודק בריאותי ולהגיע מחופשת לגבר לאי.

את המשך הפרשיה תוכלו להמשיך לקרוא בספר. סיפור בעל ניחוח של נוסטלגיה לימים עברו שלא יחזרו, כמובן ללא הכולרה.
זהו ספרו הרביעי של פאפאדיאמנטיס שמתורגם לעברית. יש גם מוזיאון לזכרו באי סקיאתוס.

לפני שבוע•
★★★★★
•משה
שובו של בן המקום

שובו של בן המקום

תומאס (תומס) הארדי (הרדי)

שובו של בן המקום הוא סיפור אהבה מורכב קלאסי המתרחש באנגליה הכפרית של תחילת המאה ה-19.

חמש דמויות עיקריות עומדות ונלחמות ביצרים עזים לממש את אהבתם באזור אנגלי כפרי פסטורלי. אם לפשט את קשרי האהבה בסיפור למשפט אחד אפשר לומר שיוסטישה הסוערת והרוגשת נשאת לקלים שחוזר מפאריס הגדולה לכפר האנגלי, אך מנהלת רומן בסתר עם וילדייב, וילדייב מאוהב ונושא לאישה את תומסין הנשית והעדינה, אך מנהל רומן אסור עם יוסטישה. אחרון חביב דיגורי ון האוכרן (אדם שמתעסק לפרנסתו במכירת צבע אדום לבדים, צבע המופק טבעית ולכן העיסוק באוכר היה הופך את כל הנוגעים בו לאדומי עור) מאוהב בתומסין.

קרוב לתחילת הסיפור יוסטישה נישאת לוילדייב ותומסין נישאת לקלים, לאחר מכן מתחיל עיקר הסיפור בו קשרים רומנטיים אסורים ויצרים אפלים נרקמים בין הדמויות השונות, הכל על רקע אנגליה הכפרית של תחילת המאה ה-19. הארדי מתאר היטב את הטבע, הנוף ומזג האוויר השורר באזור ואת אורח החיים המסורתי של אנשי כפר אנגלי בתקופה.

זהו רומן אנגלי קלאסי שפורסם ב-1878.

לפני שבוע•
★★★★★
•משה
הים, הים

הים, הים

אייריס מרדוק

ספר נהדר שיש בו הכל. כתיבה משובחת, תרגום מעולה, סיפור מצויין ואווירה מחשמלת.
צ'רלס ארובי כותב בגוף ראשון את סיפורו. צ'רלס הוא פנסיונר מתחום התיאטרון, אחרי חיים מלאים ופרסום רב כבמאי תיאטרון הוא מחליט שהוא רוצה לצאת לפנסיה במקום מבודד ורחוק מלונדון. הוא קונה בית באיזור נידח ממש על מצוק הנמצא על חוף הים ושם הוא רוצה להעביר את שארית חייו.
הספר נפתח בכ-30ע"מ נפלאים של תיאורי נוף ומזג האוויר של האזור ליד ביתו יחד עם תיאור הבית עצמו והכפר המבודד הקרוב לביתו.

מה לעשות שלעיתים קרובות החיים יותר חזקים מהרצונות שלנו ואט אט מתחיל עברו של צ'רלס להגיע אליו לביתו המבודד. חברים מעברו מגיעים ומתנחלים אצלו לאירוח ושלוותו מופרת ללא הרף. נוסף לכך אופיו השתלטן והקנאי שמביא אותו להתמודד מחדש עם אהבות נשכחות.

צ'רלס הוא רווק מושבע, היו לו נשים רבות בעברו, אך להתחייב לאחת מהן לא היה מוכן. מצד שני הוא לא בוחל לקיים יחסים עם נשים נשואות, לשדוד אותן מבני זוגן ולאחר שהאתגר עלה בידו הוא נוטש אותם.

צ'רלס מוצא כי אהבת ילדותו והאישה היחידה שהיה מוכן להינשא לה גרה בבית מבודד ליד הכפר השכן יחד עם בעלה. הוא נכנס לאובססיה לכבוש אותה ולקחת אותה מבעלה . כיצד תגמר אפיזודה זו תצטרכו לקרוא.

איריס מרדוק כותבת היטב, הדמויות בנויות לעומק ומורכבות והיחסים בין צ'רלס לכל אחד ממכריו כתובים בצורה מרתקת.
שאפו גדול לתרגום מעולה של חיים גליקשטיין, בלי תרגום טוב גם ספר מעולה לא יהיה קריא ומהנה.

המחברת זכתה ב-1978 בפרס מאן בוקר על ספרה הזה וממש בצדק.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•משה
גילוי אליהו

גילוי אליהו

ס. יזהר

קשה לקרוא ספרי מלחמה בזמננו הנוכחי, בכל זאת משהו משך אותי לקרוא את ס.יזהר. זהו ספרו האחרון של יזהר ויצא לאור ב-1999 כשיזהר היה בן 84, מפתיעה חדות מחשבתו וכתיבתו בגיל מתקדם זה. הספר מתרחש במהלך מלחמת יום כיפור, יזהר התנדב כאיש רוח להשתתף במלחמה להעלאת המורל של החיילים הלוחמים. הוא צורף לאוגדה 252 שנלחמה בסיני ואף חצתה את התעלה תוך כדי קרבות קשים. מעל לשלושים שנה אחרי שחווה יזהר את המלחמה הוא כותב את שעבר עליו בסיני.

החצי הראשון של הספר מתאר בעיקר את שעובר בראשו של יזהר ואת מחשבתו על הלחימה, על החיילים, על המוסר שבטוהר הנשק ומחשבות בכלל על המלחמה. חצי הראשון של הספר כתוב מעולה, חד, נבון ונוגע ללב ולמחשבה. החצי השני פחות טוב לטעמי, שם מתחיל יזהר לכתוב על ההמלחמה עצמה, מה קרה, לאן נסעו, איך נלחמו, ממש סיפור קרב. תוך כדי התיאורים הוא מביא קטעי עדויות של חיילים שפורסמו בזמנו ב"במחנה".

החוט העלילתי המקשר את קטעי הספר הוא חיפושו של יזהר את אליהו (אליהו שם בדוי לאליעזר חתנו של יזהר), צנחן שהשתתף במלחמה בסיני בזמן שיזהר היה שם.

פחות עניינו אותי תאורי הקרבות והלחימה, כתיבתו של יזהר במחציתו הראשונה של הספר היא עיקר ההנאה בסיפור והיא מעולה.

לפני חודש•
★★★★★
•משה
שירים ומחזות

שירים ומחזות

אברהם גולדפאדן

אברהם גולדפאדן (1840-1908) ידוע כמייסד התיאטרון היידי. הספר מחולק לשלושה חלקים עיקריים, הראשון קובץ שירים בעברית "ציצים ופרחים", השני מדגם של שניים מהמחזות הנודעים שלו "דוד במלחמה" ו"שולמית", החלק השלישי הוא מבחר מתורגם משירת היידיש שלו.

קובץ שיריו הראשון נכתב בעברית בתחילת דרכו ולאחר מכן רוב מה שכתב נכתב ביידיש וחבל. קובץ שיריו הראשון שנכתב עברית נקרא "ציצים ופרחים" והוא מצויין, עברית חדה וברורה ושירה המושפעת חזק מן המקורות.
לאחר שכתב את קובץ שירי העברית שלו השקיע גולדפאדן את מירב זמנו בכתיבת מחזות לתיאטרון היידי והם כמובן נכתבו ביידיש. בספר מובאים שניים מהנודעים במחזותיו, הטוב ביותר הוא "שולמית" הוא גם הארוך בספר, כ-60ע"מ, זהו סיפורה של שולמית בת מנוח שבאה ממשפחה מעוטת יכולת ופוגשת את אבשלום שבא ממשפחה מבוססת ועשירה. אבשלום מציל את חייה של שולמית לאחר נופלה לבאר והשניים כורתים ברית נישואין בעל פה במדבר כשהעדים היחידים הם הבאר והחתול. לאחר שנפרדים דרכיהם אבשלום חוזר לביתו ושולמית לביתה, היא שומרת על נדרה ומחכה לו, אך אבשלום נושא לאישה מישהי אחרת ונולדים לו שני ילדים. מה יהיה בסוף הסיפור.. תקראו את המחזה. זהו המחזה הנודע ביותר של גולדפאדן והוא הומחז והוצג מאות פעמים.

החלק השלישי של הספר מכיל מבחר שירים מתורגמים מיידיש, זה החלק הפחות מוצלח בספר, או שהתרגום חלש או שהשירים פחות טובים שהרי גולדפאדן השקיע את כל זמנו בהמחזת מחזות וכתיבת שירה הייתה עיסוק פנאי שלו.
שווה קריאה.

לפני חודש•
★★★★★
•משה
במחיצתו של איציק מאנגר

רבקה רוס

במחיצתו של איציק מאנגר

רבקה רוס

איציק מאנגר הוא ממשוררי היידיש האהובים עליי. ספר זה מאוד מיוחד בכך שהוא מסופר ממקור ראשון ע"י המחברת.
המחברת הכירה אישית מאוד את מאנגר בעשר השנים האחרונות לחייו, לא פעם נרמז שלמעשה הייתה מאהבת שלו. היא כותבת על המשורר, על האדם, אופיו והתנהלותו היום יומית, מה שלא תקראו בשום ספר שירה שלו.
הספר מלווה את העשור האחרון לחייו של מאנגר, בתקופה זו הוא היה מבקר הרבה בישראל ולעיתים נשאר לתקופות של כמה חודשים. למרות שמאוד אהב להיות בתוך עמו עדיין היה מעביר את רוב זמנו בארה"ב וזאת מכיוון ששם היה קהל היעד העיקרי לשירת יידיש.
רבקה רוס (המחברת) פוגשת במאנגר לראשונה ב-1958 בקפה כסית. היא מציירת את מאנגר כאיש לבבי, אוהב אדם וחברה. הוא הגיע לישראל לתת מספר הרצאות. אחת ההרצאות הטובות ביותר שלו היו על אברהם גולדפאדן מי שידוע כמייסד התיאטרון היידי.

שניהם משוחחים מידי פעם על זלמן שניאור שהיה ידיד משותף שלהם. אני מאוד אוהב את כתיבתו של זלמן שניאור, במיוחד בפרוזה. בתור אדם כבר קראתי במספר מקומות שהיה טיפוס בעייתי מה שהתבטא בעיקר בשחצנות וביקורתיות כלפי אחרים. אלו כנראה הסיבות שלא הצליח בארץ ולאחר מותו נשכח לחלוטין. גם בספר זה מאנגר מספר למחברת שפעם התהלך עם שניאור ברחובות פאריז ושניאור ראה מישהי שמצאה חן בעיניו, הוא צבט בעכוזה, זו הסתובבה וסטרה למאנגר המסכן, שניאור ממשיך ללכת בגאווה לבוש בפרוותו היקרה. מאנגר אומר לו שאילו קראה האישה למשטרה הוא היה "אבוד", אין לו דרכון ואין לו התר שהיה, שניאור ענה לו "הה.. מי מסוגל להתאפק למראה עיכוס שכזה".

המחברת מספרת את סיפורה שלה עצמה בגוף שלישי, כך שהספר קריא כמו רומן ולא כמו אוטוביוגרפיה.

מאנגר היה מאוד מוכר בשנות ה40-60 של המאה הקודמת גם בארץ וגם בחו"ל, במיוחד אצל דוברי היידיש, אבל כל חובב ספר הכיר אותו. הוא לא היה יכול ללכת ברחוב מבלי שההמון נדבק אליו. היום הוא נשכח, לא כמו שניאור, אבל קרוב לזה.

הספר מציג הרבה חלופות מכתבים בין מאנגר לרבקה רוס ומעבר להם מתאר את ביקוריו ושהותו בישראל, אז המחברת בילתה איתו זמן רב, בשנותיו האחרונות אף סעדה אותו יחד עם אישתו ואחותו. משולש היחסים הזה של המחברת, אישתו של מאנגר ואחותו מתואר על כל צדדיו ומטבל היטב את המסופר.

אסיים בסיפור אישי, באחד מטיולי הרבים בחנויות הספרים המשומשים בת"א מצאתי באחת החנויות ספר של מאנגר, כשבאתי לשלם המוכר התבונן בי בהשתאות רבה ואמר "אף אחד לא מכיר את מאנגר היום, אני נותן לך את הספר במתנה כאות הערכה על שאתה קורא אותו", אני סרבתי למתנה שהרי זו פרנסתו, לבסוף התפשרנו על מחצית הסכום.

מאוד ממליץ על הרומן הרציני העיקרי שלו שתורגם לעברית "סיפורי גן-עדן".

שווה קריאה.

לפני חודש•
★★★★★
•משה
סופרים : עשרים מסות קטנות

סופרים : עשרים מסות קטנות

דֹב קִמְחִי

דב קמחי (1889-1961), מהסופרים היותר נשכחים של דורנו וחבל, ספרו 'בית חפץ' הוא יצירת מופת. אני נהנתי עד כה מכל מה שכתב.
ספר זה מכנס עשרים מאמרים שכתב קמחי על עשרים סופרים ישראלים. המאמרים נכתבו בשנות הארבעים של המאה הקודמת.

מה שמיוחד בספר זה הוא שרוב הסופרים הם ידידיו של המחבר, או מכריו או שיצא לו לפגוש אותם מספר פעמים, לכן רוב המידע הוא מגוף ראשון ומחוויותיו של המחבר עם הסופרים המתוארים.

נמצא כאן מאמרים על מיכ"ל, אליעזר בן יהודה, ש.בן ציון, יוסף קלוזנר, שאול טשרניחובסקי, ר' בנימין, יעקב רבינוביץ, יעקב שטיינברג, א.א.קבק, ג.שופמן, י.ד. ברקוביץ, דוד שמעוני, ש"י עגנון, אשר ברש, משה סמילנסקי, יהודה בורלא, א.ראובני, שלום שטרייט, שלמה שילר, א. בן-אב"י.

מכיוון שרוב המידע הוא ממקור ראשון והוא תוצר של מפגשים עם הסופרים יהיה כאן הרבה חדש גם למי שבקי בביוגרפיות של הסופרים הללו.

לפני חודשיים•
★★★★★
•משה
ברנר

ברנר

אניטה שפירא

ביוגרפיה מצויינת על ברנר, כתובה ברור וטוב ועם זאת מקיפה ומביאה פרטים מעניינים. מאמין שמי שבקי בדרכו של ברנר ימצא כאן חידושים ויוכל להעמיק ידיעתו.

ברנר היה סופר שהשפעתו הייתה גדולה מהשפעת הספרים שכתב, המאמרים שפרסם וההרצאות שהרצה. חבריו ראו בו את המצפון והמצפן בחברה היהודית ההולכת ומתגבשת בארץ ישראל של תחילת המאה ה-20.

סיפוריו של ברנר ברובם מסופרים מתוך חייו עצמו והרבה מהם נוגעים בהתנתקות מהעיירה היהודית, התנתקות מבית ההורים, המעבר לעיר הגדולה ובעיקר נטישת הדת והמסורת ואובדן האמון באלוהים. לעיתים התוצאה היא קרע משני העולמות.
סיפורו הראשון של ברנר "פת לחם" הודפס לראשונה ב"המליץ" ב-1900, מאז לא הפסיק לכתוב וליצור. סיפורו הנודע "בחורף" הוא האוטוביוגרפי ביותר, מעין יומן נעורים.

הספר עוקב אחר כל תחנות חייו המרכזיות של ברנר מילדותו, גיוסו לצבא הצאר ועריקתו ב-1903 ממש לפני תחילת מלחמת רוסיה-יפן. ב-1904 הוא מגיע לאנגליה ללא מטען וללא כסף. מאוגוסט 1905 ועד עזיבתו את לונדון הוא מתגורר ועובד בבית הדפוס נאורודצקי. ברנר פוגש את ר' בנימין והשניים מתיידדים והתוצאה של חיבור זה הוא כתב העת "המעורר" שמופיע בראשית 1906.

דרכו של ברנר עד מותו הייתה כולה מוקדשת לספרות העברית והוא תרם רבות להתפתחותה, במיוחד לאחר שעלה לארץ ישראל ב-1909. הוא הגיע לארץ כשכבר היה מפורסם והשפעתו על הספרות העברית בארץ באותה התקופה הייתה גדולה.
הספר מתאר רבות את יחסיו של ברנר עם עמיתיו הסופרים וכמובן עם משפחתו.
כתוב בצורה מרתקת ממש כמו ספר מתח. אניטה שפירא יודעת לכתוב מעניין, עד היום לא התאכזבתי מאף אחד מספריה. מומלץ.

לפני חודשיים•
★★★★★
•משה

ביקורות נוספות על "בין הפילים"

בין הפילים

בין הפילים

איאן ואוריה דוגלאס-המילטון

מקסים ומעניין - כמו סרט בנשיונל גיאוגרפיק רק הרבה יותר טוב. נכתב ע"י איאן ואשתו אוריה. ספר אישי מפי זוג שחיו בין הפילים כחמש שנים, צילמו ותיעדו אותם ולמדו עליהם המון. חוויות יומיומיות במחיה האמיתי בערבות אפריקה. מומלץ בחום ולא רק לאוהבי הפילים. [כמוני ;)]

לפני 15 שנים•
★★★★★
•שוקולדה