זהו ספר עיון מרתק וליניארי על תולדות הסכסוך עם העולם הערבי בכלל ועם הפלסטינים בפרט.
כרקע, הספר מתחיל בשלהי השלטון העותומאני, מאפיין את תחילת המאה העשרים כנפילת האימפריות והולדתן של מדינות הלאום, שחלקן הגדול שורטט על הנייר בידי המעצמות כמו צרפת ואנגליה בדגש על אזורי השפעה ופחות על היגיון של הומוגניות אתנית ותרבותית של אזרחי אותן מדינות חדשות.
הספר מתאר את "תכנית החלוקה" של האו"ם, שהתקבלה ע"י מנהיגות היישוב היהודי בארץ ישראל (היא "פלסטין" בלעז) ונדחתה מכל וכל ע"י מדינות ערב בכלל וערביי הארץ הפלסטינים בפרט, את הכרזת בן גוריון על הקמתה של מדינת ישראל ואת תוצאות המלחמה שנפתחה ע"י ערביי הארץ ומדינות ערב, בה הערבים הפסידו הפסד צורב.

אבל עיקר הספר מתמקד בבעיית הפליטות הפלסטינית, בנושא העיקרי שעומד בבסיסה של הבעיה והוא טענת הפלסטינים ל"זכות השיבה" וב"בעיית הנצחת הבעיה הפלסטינית", הכולל את "זכות השיבה", באמצעות סוכנות "אונר"א", שבאמצעותה מדינות ערב מעולם לא לקחו אחריות על שיקומם בכוונת מכוון.

אני בטוח שרוב אזרחי מדינת ישראל כלל לא מודעים לסיפור שעומד מאחורי הפעילות של אונר"א, שבכסות האו"מ והאינטרסים של מעצמות המערב, ובראשן ארה"ב, ותתפלאו אבל גם ישראל עצמה, שמאפשרים לפארסה הזו להימשך במשך דורות ולהנציח את הדרישה הפלסטינית ל"זכות השיבה", שלטענת המחברים זכות זו כלל לא קיימת לפי הדין הבינלאומי ובהשוואה לטיפול בפליטים אחרים במאה העשרים.

לסיכום, זהו ספר חובה לכל מי שחושב שהוא יודע הכל על מהות הסכסוך שלנו עם העולם הערבי בכלל והפלסטינים בפרט ועל תפקידה המכריע של סוכנות אונר״א בהנצחת בעיית הפליטים הפלסטינים ולא בשיקומם כפי שהוגדר תפקידה מלכתחילה.
~~~~
לד"ר עינת וילף יש המון סרטונים בהם היא מסבירה את הבעיה, שזוכה להסבר מעמיק במיוחד בספר.
הראיון הכי מעמיק בו צפיתי והכי קרוב לספר, הרבה גם בזכות המראיין, הוא הראיון המומלץ הזה, בו ד"ר וילף מותחת קו ישר משלהי האימפריה העותומאנית ועד לשביעי לאוקטובר הארור:
https://tinyurl.com/bdejwzs5

ספר זה מדגים בראש וראשונה כיצד ספר עיוני אפשר להגיש בצורה רהוטה, קלה לקריאה ומושכת.
בספר, נסקר תהליך היווצרותו והתקבעותו התודעתית של רעיון "זכות השיבה" בעולם הערבי, אצל הפלסטינים ובמערכות הבינלאומיות.
הדבר הבולט והמייחד ספר זה , הם שני הפרקים הראשונים שלו. כתיבה אישית של שני הכותבים, עדי שוורץ ועינת וילף על תהליך התזוזה שלהם מעמדות שמאל "סטנדרטיות" למבט מפוכח על הבעיה והפתרון הנדרש למה שנקרא ה"פליטים הפלסטינים", "זכות השיבה" ולבסוף התפקיד העיקרי של מוסדות האו"ם ובעיקר סוכנות הסעד לקבוצה זו, אונר"א.

אולי צריך להסתייג כי הם לא מאמצים את האידאולוגיה של הימין, ולאמר כי דעותיהם מיוצגות בכתיבה של בן דרור ימיני כפי שמופיעה בטוריו בעיתון "ידיעות אחרונות" כל שבוע.

הכותבים מראים כי עמידה על זכות השיבה ואי ישוב הפלסטינים במקומם הנוכחי, ארוג בקשר בל ינתק עם הרואים בקיום מדינת ישראל, נטע זר שיש להכחידו.
לעתים יעד זה מוחבא במושג "פתרון צודק ובר קיימא..", או במקרה של הסכמי אוסלו, שלב ביניים בדרך ליעד שלא השתנה ממלחמת השחרור - שלנו.
בינתיים מוחזקים ה"פליטים" כבני ערובה, וכל המנגנונים המטפלים בהם, מאדירים ומחזקים את מצבם ומנפחים את מספרם על ידי "שיכחה" להוריד מהם נפטרים, אלו שעזבו ומצבם הכלכלי התחזק ו"רישום יתר" של נולדים.
הספר זועק כי מבעיה שנראתה "זוטי דברים", הפכה למפלצת תודעתית שמתקבלת בעולם כצודקת.

ובסוף "הבעיה ואנחנו".
בצד הסיוע הנמרץ של אונר"א בחינוך לשנאה ועד הסתרה של כלי נשק במתקניו, מקיים גוף זה תשתית הומנית שמשתפת פעולה עם ישראל אפילו במלחמות או מבצעים שפורצים באזור מפעם לפעם.
המנהיגות בארץ לדורותיה בחרה ובוחרת גם כיום לקבל את אונר"א בשלמותו על כרעיו וקרביו,להתעלם מהפיל התופח וגדל של זכות השיבה, ואינה יוצאת חוצץ נגד הנגעים והמדיניות בעלת כוונות הזדון של ארגון זה.
אני ממליץ בחום לקרוא ספר זה, מה עוד שהוא כתוב בצורה נגישה לכל קורא.
בספר יש חזרות על רעיונות ועובדות, דבר שפוגם מעט בקריאה, אבל אין הדבר מונע מהרושם שספר כזה עושה.