ביקורת ספרותית על מלחמת זכות השיבה מאת עדי שורץ
ספר טוב

---

ספר זה מדגים בראש וראשונה כיצד ספר עיוני אפשר להגיש בצורה רהוטה, קלה לקריאה ומושכת.
בספר, נסקר תהליך היווצרותו והתקבעותו התודעתית של רעיון "זכות השיבה" בעולם הערבי, אצל הפלסטינים ובמערכות הבינלאומיות.
הדבר הבולט והמייחד ספר זה , הם שני הפרקים הראשונים שלו. כתיבה אישית של שני הכותבים, עדי שוורץ ועינת וילף על תהליך התזוזה שלהם מעמדות שמאל "סטנדרטיות" למבט מפוכח על הבעיה והפתרון הנדרש למה שנקרא ה"פליטים הפלסטינים", "זכות השיבה" ולבסוף התפקיד העיקרי של מוסדות האו"ם ובעיקר סוכנות הסעד לקבוצה זו, אונר"א.

אולי צריך להסתייג כי הם לא מאמצים את האידאולוגיה של הימין, ולאמר כי דעותיהם מיוצגות בכתיבה של בן דרור ימיני כפי שמופיעה בטוריו בעיתון "ידיעות אחרונות" כל שבוע.

הכותבים מראים כי עמידה על זכות השיבה ואי ישוב הפלסטינים במקומם הנוכחי, ארוג בקשר בל ינתק עם הרואים בקיום מדינת ישראל, נטע זר שיש להכחידו.
לעתים יעד זה מוחבא במושג "פתרון צודק ובר קיימא..", או במקרה של הסכמי אוסלו, שלב ביניים בדרך ליעד שלא השתנה ממלחמת השחרור - שלנו.
בינתיים מוחזקים ה"פליטים" כבני ערובה, וכל המנגנונים המטפלים בהם, מאדירים ומחזקים את מצבם ומנפחים את מספרם על ידי "שיכחה" להוריד מהם נפטרים, אלו שעזבו ומצבם הכלכלי התחזק ו"רישום יתר" של נולדים.
הספר זועק כי מבעיה שנראתה "זוטי דברים", הפכה למפלצת תודעתית שמתקבלת בעולם כצודקת.

ובסוף "הבעיה ואנחנו".
בצד הסיוע הנמרץ של אונר"א בחינוך לשנאה ועד הסתרה של כלי נשק במתקניו, מקיים גוף זה תשתית הומנית שמשתפת פעולה עם ישראל אפילו במלחמות או מבצעים שפורצים באזור מפעם לפעם.
המנהיגות בארץ לדורותיה בחרה ובוחרת גם כיום לקבל את אונר"א בשלמותו על כרעיו וקרביו,להתעלם מהפיל התופח וגדל של זכות השיבה, ואינה יוצאת חוצץ נגד הנגעים והמדיניות בעלת כוונות הזדון של ארגון זה.
אני ממליץ בחום לקרוא ספר זה, מה עוד שהוא כתוב בצורה נגישה לכל קורא.
בספר יש חזרות על רעיונות ועובדות, דבר שפוגם מעט בקריאה, אבל אין הדבר מונע מהרושם שספר כזה עושה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על מלחמת זכות השיבה