את הספר ראיתי אתמול כשסידרתי את הספרייה בביתי. הספר נראה מעניין והחלטתי לקרוא אותו.
באותו היום שבו החלטתי לקרוא את הספר קרא לי משהו טוב. לא חשוב מה קרה. בארוחת שישי חשבתי בקידוש להקדיש יותר תשומת לב לברכה ולהודות לאלוקים.
אני באה מבית מסורתי: שומרים כשרות, שומרים מסורת בחגים וברב ימי שישי עושים קידוש.
איך ההקדמה שנתתי מתקשרת לסיפור?
הסיפור מדבר על הדת היהודית, על אמונה באלוקים ועל המסורת היהודית. כל מה שקרה אתמול קרה במקרה וזה מתקשר לתוכן הסיפור.
הסיפור מתרחש בתקופת מרד בני מתתיהו בשליט היווני. שולמית היא נערה יהודיה, יפה וחכמה שנחטפת ע"י היוונים ונמכרת לעבדות. היא מובאת לביתו של יאנוס, אציל יווני ופילוסוף. יאנוס מתאהב בה והיא רואה את אהבתו אליה. הפסקתי את הסיפור בשלישו תכף אסביר למה. עד הנקודה שהגעתי אליה לא היה ברור לבסוף אם היא אוהבת אותו או לא. בכל מקרה התחזקותה לדת בעקבות חטיפתה והאמונה באלוקים ובהלכותיה מונעים ממנה יותר להיות איתו (אתייחס לזה גם בהמשך).
הסיבה שהפסקתי לקרוא את הספר היא שהספר נהפך לדתי מדי ויותר מדי מדבר על אלוקים, על הדת והאמונה. בהתחלה זה היה מעניין אבל הדברים חוזרים על עצמם עד שאתה מאבד את העניין בספר.
הספר מעלה שאלות ודן על האמונה באלוקים, על התבוללות ונישואי התערובת.
על האמונה באלוקים
אמונה באלוקים ובאל מסויים היא עניין מאוד אינדיבידואלי.
אין לי בעיה שכל אחד יאמין במה שהוא רוצה (חופש הדת) כל עוד הוא לא כופה זאת על הזולת ועל אחרים שבוחרים לא להאמין (חופש מדת וכפייה דתית).
בסיפור הזה הייתה לי בעיה עם הצגת האמונה באלוקים. בהתחלה הסופרת הציגה את זה בצורה מתקבלת על הדעת. שולמית חזרה בתשובה והחליטה להתחזק באמונתה. זה בסדר גמור. אבל אחר כך הסופרת מציגה את זה שאלוקים הוא האל האחד והיחיד, הוא היחיד שברא את העולם והביא את הקיום האנושי. גישה בעייתית ומרובעת. זה בסדר להאמין בגישה זו. אבל ישנם עוד גישות שהן אפשריות. להגיד שהוא האל האחד והיחיד אפילו אם הדמות מהאמינה בכך, זה נשמע לא נעים כשקוראים אחרים קוראים את זה.
על התבוללות
בסיפור מציגים את ההליכה אחרי ההלניזם והתרבות היוונית כהתבוללות ושמירת המצוות והמסורת כדרך הישר ודרך הנכונה להשם.
שולמית נשלחת לעבדות ע"י יוונים שהתייחסו אליה בצורה לא יפה והיא נשלחת להיות בת ערובה של יאנוס. היא באה ממשפחה חילונית מתייוונת. היא חושבת שבעקבות ההתיוונות ואורך החיים החילוני שלה אלוקים העניש אותה על כך ושלח אותה לגלות. היא מחליטה לחזור בתשובה ולהתחזק. סופרת הספר דתייה ויכול להיות שהשקפת עולמה משפיעה על הסיפור לטובה ולרעה. גם חשוב לציין שלא כל מי שקורה לו משהו רע בין רגע יחליט לחזור בתשובה.
על נישואי תערובת
יאנוס היווני אשר שולמית תחת חסותו מחליט להציע לה נישואים. הוא מאוהב בה מעל הראש וגם לא ברור למה. אפילו היא מודה בזה. שולמית היא דמות כפויית טובה, מעצבנת וכל דבר טוב אשר אדונה עושה עבורה. לא מתקבל בהערכה יתרה, בחיוך ובהכרת תודה. הוא לא היה חייב לפנקה ולהציע לה תנאי מחייה טובים יותר, הוא יכל להשאיר אותה כשפחה בתנאים פחות טובים. קיצר, היא הסכימה להתחתן איתו אך ורק עם יתגייר. שולמית מנמקת את אי יכולתה להינשא ללא גיור בכך שאלוהים לא ייראה את זה בעין יפה וגם העם היהודי. הנושא הזה הוא דילמה שלאורך כל ההיסטוריה מתמודדים איתה והיא משתנה מאדם לאדם. בספר הזה עד לנקודה שבה הגעתי נאמרה פה דעה ברורה שהיא נגד נישואי תערובת.
אני באופן אישי בעד נישואי תערובת למרות המורכבות שהיא מביאה עמה ואף אני חוששת מהשלכות נישואים.
דרך אגב הדילמה של נישואי תערובת בספר חצוצרה בוואדי של סמי מיכאל (גם סופר ישראלי) מוצגת בצורה יותר יפה ויותר עמוקה.
הדילמות המיוצגות בסיפור מוצגות בצורה מאוד יפה. אבל אני חושבת שעצם זה שהסופרת היא דתיה זה משפיע מאוד על התשובות והנימוקים של הדילמות. מוצג כאן רק צד אחד בתמונה ולא את הצד השני. זה מאוד חבל.
לסיכום הדמות הראשית מעצבנת וכפוית טובה. הספר היה יותר מדי דתי וזה בעיקר מה שהספר התמקד בו.
נמרח מדי, בהתחלה מעניין אך אחר כך נהפך למשעמם. לא הייתי ממליצה. חבל על הזמן שלכם.
















