ביקורת ספרותית על טיט מאת דרור בורשטיין
ספר טוב

---

רכבת הנביאים

אני חולף על פני הרכבת הקלה בירושלים בשעה שאני עולה אל העיר פעם בשבוע, ובתום יום כשחושך סביב, אני חולף שוב בצאתי בגשר המיתרים, אחד מהמומנטים הבולטים והראוותניים בירושלים, המהווה חלק מפרויקט הרכבת הקלה, היוצר את שער הכניסה והיציאה מהעיר.

דרור בורשטיין בספרו טיט, הפך את הרכבת הקלה, למטפורה דוממת ולעתים ריקה כרכבת צללים, החולפת על פני העיר במסע בו ירמיהו הנביא ושכניו למסע, נביאים, משוררים ונביאי שקר, הם גיבוריו החיים הנוסעים, חולפים בהוויה הישראלית ומביטים לעבר ולמציאות העכשווית.

התחלתי לקרוא את הספר לפני כשנה, אך לא התחברתי. המעבר על פניה של הרכבת הקלה מדי שבוע תמיד הזכיר לי את ירמיהו הנוסע של בורשטיין, שעורר בי רצון לנסות לקרוא שוב ולהבין את העניין לפיו בורשטיין ממקם את ירמיהו דווקא ברכבת הקלה של ירושלים, סמל כל כך עכשווי?

הקושי בהצבת דמות תנכית לתוך מציאות חיינו הוקל, בעת שחשבתי על אלוהים יודע, ספרו הנהדר של ג'וזף הלר, אותו קראתי לפני מספר שנים, בו הלר מיקם את דוד המלך בברוקלין, שכונה יהודית בניו יורק, באופן שהוא הפך אותו לממזר גדול המעורר הומר וציניות לשלטון באשר הוא.

החותן שלי המנוח, היה אומר: "מה שהיה הוא שיהיה, אבל גרוע יותר", ציניות חסרת תקנה באשר לאופי האנושי, שבורשטיין מבטא בצורה מתוחכמת יותר, באופן שהוא מחבר את הזמנים היהודיים לרצף אחד, את העבר וההווה גם יחד, ובכך הוא מותיר שאלה פתוחה לגבינו, האם אנחנו יכולים ללמוד מהיסטוריה שלנו ולא לחזור על אותן שגיאות הרות גורל שהעם היהודי חווה וחזר לשגות אותן.

הצבת ירמיהו ברכבת הקלה, היא אמירה משמעותית וקשה, בהיותו הנביא שהתנבא לפני חורבן בית ראשון והזהיר מפני החלטות הרות גורל הנלקחות בקלות ראש וזחיחות, והציב בפנינו תמונת מראה לריקבון חברתי. ולכן האם יש סיבה שדווקא ירמיהו של בורשטיין מטייל בחוצות ירושלים כעת?

לצד תיאורים תנ"כיים אורג בורשטיין תיאורים עכשוויים המאזכרים מצד אחד אירועים טראומטיים בחייה של המדינה ואזרחיה ומצד שני אירועים בדויים העוסקים בתיאורים חברתיים ומוסריים הנותנים לנו מושג על כאבם של אזרחי המדינה לעומת השפל המוסרי של שליטיה.

אביו של ירמיהו, חלקיהו אוסף בצורה אובססיבית קטעי עיתונים על שחיתות שלטונית, ברקע שלו טראומת כיפור, בשעה שלחם כחייל צעיר כחובש על גדות התעלה וכמעט טבע בעת הצליחה. כעת הוא מחפש באמצעות קטעי עיתונים קשרים אפלים, את רשת השחיתות. הוא רושם את הערותיו ליד כל כתבה, כמו סיר הבשר – מושג תנכי, או "און עיתון שלטון ביטחון" בו חלקיהו החליף את ההון באון, כרמיזה מתוחכמת לקורא, המתכתבת מצד אחד עם כוח, ומצד שני עם רשע.

מול הטראומה האישית מעמיד בורשטיין את הריקבון השלטוני, בדמות הממשלה שטסה לגיבושון קטן לקזינו בלס וגאס בלילה. לא יזיק לאחדים מהשרים לשחק קצת בבלק ג'ק ולהמר ברולטה בכדי להירגע לאחר מלחמה קטנה. הם כלל לא משתמשים בכספי המדינה אלא בכספי שוחד. יש רק מעט גורמים שמפריעים את מנוחתם, התקשורת העוינת וירמיהו שעף עליהם כמו עורב.

בשפה מרהיבה, בתיאורים אפוקליפטיים בורשטייו מחבר בין ירושלים התנ"כית לזאת הנוכחית, באופן שגרם לי לחשוב על חיינו העכשוויים ולהבין שמשהו רקוב בהם כפי שהיה בתקופות שקדמו לחורבן.

טיט של בורשטיין, גרם לי הרהורים עצובים בשל חוסר התוחלת בדמותו של נביא תנכי שלא היווה אז ואף לא בימים אלה, עוגן של חזון מוסרי, תמונת מצב שאפשרה לי לנסח את מצבנו באופן הבא: "בְּאֵ֣ין חָ֭זוֹן יִפָּ֣רַֽע עָ֑ם" (משלי, כט, יח). האם לכך התכוון החותן שלי, בשעה שאמר: "מצבנו יהיה רע יותר,"?

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על טיט