"טיט", רומן אפוקליפסי דיסטופי לחלוטין המספר על היריבות בסצנת הכתיבה בין שני הדמויות המרכזיות- ירמיהו כנגד מתניה.
מרכז ההתרחשות היא ירושלים בעידן מודרני, מדמה את ימינו מבחינה טכנולוגית וחברתית. אבל במקום תמיכה אמריקאית המציאות הגאו-פוליטית בספר מתרחשת בעידן הבית הראשון לתנ"ך. לצד ממלכת יהודה (בה ממונה מלך) ישנם את האדומים, המואבים, ממלכת צידון, ממלכת עמון, ושתי המעצמות האכזריות – מצרים ובבל.
מספיק לקרוא את הביקורת על הספר "בהארץ ספרים" , הכותב מוטי פוגל חושף את הספוילרים המרכזיים בספר (קראתי רק כאשר סיימתי לקרוא).
הספר מחולק לשלושה חלקים, כול חלק ע"פ מלך ששולט ביהודה באותה תקופה. המלך הראשון יהויקים, אחיו של מתניה ואביו של יהויכין. ירושלים מוצפת נביאים, ירמיהו (כמה מפתיע) הדמות המרכזית בסיפור מחברם של ספר פרוזה וספר שירה הוא הנביא והדמות הראשית ברומן.
בעמוד 68 מופיע המונולוג של מתניה:
"אולי גם תרצה שנדפיס את הקיטש של, נו, איך קוראים לו, המשורר דרגה ג' ההוא, הכוהן, והוא קם וציטט בפאתוס "קול ברמה נשמע/נהי בכי תמרורים/רחל מבכה על בניה/ מאנה להנחם על בניה- כי איננו". הוא איננו, אז מובן שצריך דחוף לרוץ לכתוב על זה חמשיר. לירמיהו לקח שבריר רגע להבין שהם מצטטים את שירו הישן, שירו שלו, ששלח לברוך. הם ציטטו כביכול לפי תומם, כאילו לא ידעו שהוא, המשורר, יושב ממרחק של כמה שולחנות."
בדיאלוג זה צוחק מתניה על ירמיהו. שניהם כותבים לא ממש מצליחים. הם רואים במבקר שיצא לפנסיה – ברוך כמהנה ל writer's block
שהם סובלים ממנה. בדיאלוג זה רבים מתניה וירמיהו, מתניה בן המלך ווירמיהו בן אסתר וחלקיהו. הוריו של ירמיהו הבורגני בעיר. בתחילת חייו (כשהיה בן שלוש-עשרה) מתה אחותו מסרטן הדם (במהלך מחלתה שלחה ידה בחייה). פרטים אלו לא מסופרים לירמיהו. הוא עוזב את בית הוריו, מחבר ספרי פרוזה ושירה ומסתמך מאוד על הביקורות של דמותו של מבקר הספרות ברוך, שמככב כבר בתחילת הספר.
הם מתקוטטים על אהבתה של נועה, נערה פשוטה ויפת טוהר, בהתחלה מסופר הקשר שלה עם ירמיהו, לבסוף היא ומתניה מתאחדים. ירמיהו זועם על יריבו שגזל את אהבתו.
בחלק השני של הספר מופיע אחיינו של מתניה- יהויכין, המולך בממלכה המתפוררת, כאשר מלך מצרים ממנה אותו. העלילה מונעת מהצורך של ממלכת יהודה להיתקע בין שתי המעצמות- מצרים ובבל והצורך לשלם מס לשתי הממלכות בו זמנית. המלך הקודם מתאבד ובמקומו ממונה בנו יהויכין, מוזיקאי שניגן בוינה מוזיקה קלאסית. הוא הופך לשפחה החדשה של מלך בבל, נאלץ לשלם מס כפול הן לבבל והן למצרים.
העלילה הדיסוטופית מעלה הילוך ככול שמתקדמים בקריאה. דמותו של האחיין יהויכין שפרק שלם מוקדש לו היא הדמות הטרגית בספר (והתחרות באמת קשה). כמו אביו, הוא נרצח ע"י הבבלים, קשה לי להיזכר מה קרה בסוף הפרק. אני כן זוכר שמלך בבל שבר בקבוק שמן זית על מתניה העירום, לאחר שהוא מתחנן לבבלים הם מסכימים להמליכו עם ישנה את שמו לצדקיהו (ההמתלה לשינוי השם לא זכורה לי).
במהלך המלכתו ע"י הבבלים הם מתנים את מלכתו בהגלייתה של האליטה הירושלמית, רק פשוטי העם נשארים בעיר. מוסדות התרבות נסגרים (רדיו, סינימטק, חנויות ספרים..). הוריו של ירמיהו הם בן הגולים, הוא נשאר, הפעם במקום סופר/משורר הוא נשאר בתור נביא שינבא את החורבן הקרב ובא.
מתניה או צדקיהו משנה את שערו- בתחילת הספר מברונטי לשחור, לאחר מכן לג'ינג'י ולבסוף נשאר קרח ורק עם זקן מעוצב. הוא ונועה ובנם אליעזר מסתגרים בהולילנד, מואסים בבלים, שולחים את מפתחם במצרים. מפסיקים לשלם מס לבבלים והמשך העלילה טריוויאלית וחוזרת על עצמה.
שם הספר "טיט" בא מהבור המכוסה טיט בה משליכים את ירמיהו, כאשר מאסו בנבואות הזעם שלו וקברו אותו חי. הוא מת בסוף הרומן, הדמות האחרונה שנרצחת בספר מבין רבות.
התיאורים בספר של ירושלים המודרנית לצד מציאות אפוקליפטית דיסוטופית מהדהדת למציאות העכשווית. למי שיש זמן פנוי הוא ישמע חדשות ויתהה עם לשמוע רדיו במקלט מחשש למתקפה אירנית.
בספר אין ערבים, הם נכחדו. הרכבת הקלה ומוסדות העיר השונים מתקיימים עד שהם חדלים להתקיים. את הסופר דרור בורשטיין, סופר מפורסם פגשתי באירוע הסופרים בירושלים שמתקיים השבוע. 65 שקל להרצאה של 40 דקות. ההרצאה הייתה במוזיאון ישראל, הוא דיבר על מוצגים פרהיסטוריים- אבנים ששימשו ציוויליזציה קדומה. לא פניתי עליו, בדיוק סיימתי לקרוא בספר. הטכניקה של כתיבה הנותנת את כול הדיאלוגים, ההוויה והמתרחש בצורה שוטפת הוא חדשני לבורשטיין.
קשה לפנות לסופר ולשאול אותו שאלות, זה היה יותר מדי מביך, שתקתי. הוא הקריא קטע (מתוך "אחות השמש")הקשור לממצאים קדמוניים של אותם אבנים קדומות שהקדמונים השתמשו בהם, הנמצאות בעמק רפאים בירושלים.
הייתי שואל את דרור בורשטיין איך הוא עלה על צורת כתיבה חדשנית שאין שני לה, הייתי שואל אותו על הדרכת קריאה לאפוס שלו "הרוצחים". המזג הקר שלו הזכיר לי את דמותו של מתניה ברומן.
דמותו של ירמיהו מדברת עם בני-משפחתו על מערכת השמש, פלנטות וכוכבים. ברומן האחרון של דרור בורשטיין שיצא לפני שנתיים, אפשר לנחש שהספר הבא שיכתוב "אדם בחלל" שיצא לאחרונה יעסוק בחלל, עיסוק שרק עם חיים בנגב אפשר להתמיד בו (זיהום קרינה אורבנית).
הספר "טיט", כנראה שאני צריך לקרוא אותו עוד פעם כדי לדעת לצטט ממנו בהחלט הרשים אותי. ההרצאה של דרור בורשטיין במוזיאון ישראל הייתה דלוחה ומיותרת.
יום למחרת הלכתי להרצאה של חיים באר וניר ברעם, ישבתי בקדמת הבמה והם דיברו על הכול!. אנטיתזה ליום הקודם. מכרו שם את הספרים הבולטים ביצירתם, רכשתי את "בחזרה מעמק רפאים" ו"יקיצה", צריך להיות מעניין.

"טיט", רומן אפוקליפסי דיסטופי לחלוטין המספר על היריבות בסצנת הכתיבה בין שני הדמויות המרכזיות- ירמיהו כנגד מתניה.
מרכז ההתרחשות היא ירושלים בעידן מודרני, מדמה את ימינו מבחינה טכנולוגית וחברתית. אבל במקום תמיכה אמריקאית המציאות הגאו-פוליטית בספר מתרחשת בעידן הבית הראשון לתנ"ך. לצד ממלכת יהודה (בה ממונה מלך) ישנם את האדומים, המואבים, ממלכת צידון, ממלכת עמון, ושתי המעצמות האכזריות – מצרים ובבל.
מספיק לקרוא את הביקורת על הספר "בהארץ ספרים" , הכותב מוטי פוגל חושף את הספוילרים המרכזיים בספר (קראתי רק כאשר סיימתי לקרוא).
הספר מחולק לשלושה חלקים, כול חלק ע"פ מלך ששולט ביהודה באותה תקופה. המלך הראשון יהויקים, אחיו של מתניה ואביו של יהויכין. ירושלים מוצפת נביאים, ירמיהו (כמה מפתיע) הדמות המרכזית בסיפור מחברם של ספר פרוזה וספר שירה הוא הנביא והדמות הראשית ברומן.
בעמוד 68 מופיע המונולוג של מתניה:
"אולי גם תרצה שנדפיס את הקיטש של, נו, איך קוראים לו, המשורר דרגה ג' ההוא, הכוהן, והוא קם וציטט בפאתוס "קול ברמה נשמע/נהי בכי תמרורים/רחל מבכה על בניה/ מאנה להנחם על בניה- כי איננו". הוא איננו, אז מובן שצריך דחוף לרוץ לכתוב על זה חמשיר. לירמיהו לקח שבריר רגע להבין שהם מצטטים את שירו הישן, שירו שלו, ששלח לברוך. הם ציטטו כביכול לפי תומם, כאילו לא ידעו שהוא, המשורר, יושב ממרחק של כמה שולחנות."
בדיאלוג זה צוחק מתניה על ירמיהו. שניהם כותבים לא ממש מצליחים. הם רואים במבקר שיצא לפנסיה – ברוך כמהנה ל writer's block
שהם סובלים ממנה. בדיאלוג זה רבים מתניה וירמיהו, מתניה בן המלך ווירמיהו בן אסתר וחלקיהו. הוריו של ירמיהו הבורגני בעיר. בתחילת חייו (כשהיה בן שלוש-עשרה) מתה אחותו מסרטן הדם (במהלך מחלתה שלחה ידה בחייה). פרטים אלו לא מסופרים לירמיהו. הוא עוזב את בית הוריו, מחבר ספרי פרוזה ושירה ומסתמך מאוד על הביקורות של דמותו של מבקר הספרות ברוך, שמככב כבר בתחילת הספר.
הם מתקוטטים על אהבתה של נועה, נערה פשוטה ויפת טוהר, בהתחלה מסופר הקשר שלה עם ירמיהו, לבסוף היא ומתניה מתאחדים. ירמיהו זועם על יריבו שגזל את אהבתו.
בחלק השני של הספר מופיע אחיינו של מתניה- יהויכין, המולך בממלכה המתפוררת, כאשר מלך מצרים ממנה אותו. העלילה מונעת מהצורך של ממלכת יהודה להיתקע בין שתי המעצמות- מצרים ובבל והצורך לשלם מס לשתי הממלכות בו זמנית. המלך הקודם מתאבד ובמקומו ממונה בנו יהויכין, מוזיקאי שניגן בוינה מוזיקה קלאסית. הוא הופך לשפחה החדשה של מלך בבל, נאלץ לשלם מס כפול הן לבבל והן למצרים.
העלילה הדיסוטופית מעלה הילוך ככול שמתקדמים בקריאה. דמותו של האחיין יהויכין שפרק שלם מוקדש לו היא הדמות הטרגית בספר (והתחרות באמת קשה). כמו אביו, הוא נרצח ע"י הבבלים, קשה לי להיזכר מה קרה בסוף הפרק. אני כן זוכר שמלך בבל שבר בקבוק שמן זית על מתניה העירום, לאחר שהוא מתחנן לבבלים הם מסכימים להמליכו עם ישנה את שמו לצדקיהו (ההמתלה לשינוי השם לא זכורה לי).
במהלך המלכתו ע"י הבבלים הם מתנים את מלכתו בהגלייתה של האליטה הירושלמית, רק פשוטי העם נשארים בעיר. מוסדות התרבות נסגרים (רדיו, סינימטק, חנויות ספרים..). הוריו של ירמיהו הם בן הגולים, הוא נשאר, הפעם במקום סופר/משורר הוא נשאר בתור נביא שינבא את החורבן הקרב ובא.
מתניה או צדקיהו משנה את שערו- בתחילת הספר מברונטי לשחור, לאחר מכן לג'ינג'י ולבסוף נשאר קרח ורק עם זקן מעוצב. הוא ונועה ובנם אליעזר מסתגרים בהולילנד, מואסים בבלים, שולחים את מפתחם במצרים. מפסיקים לשלם מס לבבלים והמשך העלילה טריוויאלית וחוזרת על עצמה.
שם הספר "טיט" בא מהבור המכוסה טיט בה משליכים את ירמיהו, כאשר מאסו בנבואות הזעם שלו וקברו אותו חי. הוא מת בסוף הרומן, הדמות האחרונה שנרצחת בספר מבין רבות.
התיאורים בספר של ירושלים המודרנית לצד מציאות אפוקליפטית דיסוטופית מהדהדת למציאות העכשווית. למי שיש זמן פנוי הוא ישמע חדשות ויתהה עם לשמוע רדיו במקלט מחשש למתקפה אירנית.
בספר אין ערבים, הם נכחדו. הרכבת הקלה ומוסדות העיר השונים מתקיימים עד שהם חדלים להתקיים. את הסופר דרור בורשטיין, סופר מפורסם פגשתי באירוע הסופרים בירושלים שמתקיים השבוע. 65 שקל להרצאה של 40 דקות. ההרצאה הייתה במוזיאון ישראל, הוא דיבר על מוצגים פרהיסטוריים- אבנים ששימשו ציוויליזציה קדומה. לא פניתי עליו, בדיוק סיימתי לקרוא בספר. הטכניקה של כתיבה הנותנת את כול הדיאלוגים, ההוויה והמתרחש בצורה שוטפת הוא חדשני לבורשטיין.
קשה לפנות לסופר ולשאול אותו שאלות, זה היה יותר מדי מביך, שתקתי. הוא הקריא קטע (מתוך "אחות השמש")הקשור לממצאים קדמוניים של אותם אבנים קדומות שהקדמונים השתמשו בהם, הנמצאות בעמק רפאים בירושלים.
הייתי שואל את דרור בורשטיין איך הוא עלה על צורת כתיבה חדשנית שאין שני לה, הייתי שואל אותו על הדרכת קריאה לאפוס שלו "הרוצחים". המזג הקר שלו הזכיר לי את דמותו של מתניה ברומן.
דמותו של ירמיהו מדברת עם בני-משפחתו על מערכת השמש, פלנטות וכוכבים. ברומן האחרון של דרור בורשטיין שיצא לפני שנתיים, אפשר לנחש שהספר הבא שיכתוב "אדם בחלל" שיצא לאחרונה יעסוק בחלל, עיסוק שרק עם חיים בנגב אפשר להתמיד בו (זיהום קרינה אורבנית).
הספר "טיט", כנראה שאני צריך לקרוא אותו עוד פעם כדי לדעת לצטט ממנו בהחלט הרשים אותי. ההרצאה של דרור בורשטיין במוזיאון ישראל הייתה דלוחה ומיותרת.
יום למחרת הלכתי להרצאה של חיים באר וניר ברעם, ישבתי בקדמת הבמה והם דיברו על הכול!. אנטיתזה ליום הקודם. מכרו שם את הספרים הבולטים ביצירתם, רכשתי את "בחזרה מעמק רפאים" ו"יקיצה", צריך להיות מעניין.