ספר שרובו מכיל חלקים בעלי תיאורים חיים ותוססים ותובנות על החיים , המערכות החברתיות בהם אנו מצויים, העניים מול העשירים, מערכת המשפט והתנהלותה, יחסים בתקופת הנעורים ולבסוף דמותו של היחיד והיחידה נערי השמנת , מאיה בת השמונה עשרה וסבסטיאן בן התפנוקים שגדל אצל אב רקוב בנשמתו, אבל העשיר ביותר בשוודיה, ולמולם סמיר, בן המהגרים משכונת העוני, מוסרי, שכלתני בעל עתיד מבטיח, ולא משתלב בחברת השמנת שנפל אליה.
מאידך יש בספר כמה חלקים "קרירים" שצריך לעבור אותם. יתכן והם עומדים בזכות עצמם, אבל מחווירים מול הקצב המהיר והמדויק של הקטעים האחרים.
סיפור המעשה נפרש לפנינו כשמאיה נמצאת מזה תשעה חודשים במעצר בכלא. מזה שבעה חודשים במתקן מעצר לנוער, שבו "הייתי חייבת להישאר שם בעקבות "הנסיבות המיוחדות" (שפה משפטית למקרים שבהם אנחנו לא חייבים לציית לחוקים שלנו), למרות שבדרך כלל מחזיקים שם רק בנים". מי שלא הבין "אנחנו" זה מערכת הצדק, משטרה, פרקליטות, שופטים ועוד.
מאיה נאשמת ברצח וסיוע לרצח בטבח שנעשה בבית ספרה. ימי המשפט משמשים אמצעי להציג את המרקם החברתי העשיר בשוודיה. כמו "אבא תמך שאלך לעבוד. בשבילו לעבודה הייתה הילה של "אינגוואד קמפארד" מייסד איקיאה. אימא רצתה שאקח מונית הביתה כל יום, אבל אבא לא היה יכול להכניס את זה להוצאות המשרד אז היא ויתרה". כתיבה צינית במיטבה.
מאיה מוצגת כאחת שעברה הכשרה ב"מוסד" הישראלי למקרה של "נפילה בשבי", היא יודעת להתנתק מהסביבה שהיא מצויה בה, ולהביט בצורה מרוחקת, צינית וביקורתית על המערכות שאליהן היא נחשפת להסתגל למצבה בכלא ולהפיק ממנו איזו שהיא הקלה נפשית.
למשל " אחרי שאכלנו ארוחת צהריים, ועורכי הדין של הקרבנות עברו על כל ה"לפיכך", ה"היתכן", ה"מן הצדק", ה"מתקבל על הדעת", ה"בכוונת מכוון" וה"מרצונה החופשי" שלהם, נשארו בדיוק חמש עשרה דקות עד שיגיע הזמן לסיים ולפרוש לארוחות השישי החמימות בחיק המשפחה."
או במקום אחר, "השופט הראשי פותח את המיקרופון ..הוא פותח בקינוח אפו. אחד השופטים האחרים מפהק מבלי לכסות את פיו...עוד לא התחלנו והם כבר משועממים יותר מהשומר בכניסה.."
או דברי הסנגור " התיק הזה קיבל תשומת לב יוצאת דופן. כולנו שמענו את גרסתה של התובעת. היא האכילה את אמצעי התקשורת בגרסה זאת במשך הרבה זמן באופן חסר אחריות.." ולא העתקתי זאת מעיתונים בארץ.
לא הבאתי כאן את המערכות האחרות, אני משאיר זאת לקוראים. במהלך הקריאה,בכל הצגת נושא, עצרתי לחשוב ולהטמיע את הנאמר בו.
בצד המבט המתרחק, מציגה מאיה נעורים והתבגרות בתיכון יוקרתי, על כל גווניה , הלימודים, סמים, אהבות וחברויות. היא מראה כיצד יכול להיווצר בחברת שפע מחסור רגשי אצל חלק מהנערים, ולאן זה יכול להוביל.
הספר מומלץ לקריאה למרות ההסתייגות בתחילת הביקורת.
















