ביקורת ספרותית על נעלמת- עטיפת הסרט מאת גיליאן פלין
ספר טוב

---

מכירים ספרים שלא סומכים שתדעו מי הדובר בפרק, ולכן נותנים ככותרת לכל פרק את שם הדובר? ובכן זה מהספרים הללו, כך שמראש הייתי נגדו.

ניק דאן מגלה יום אחד שזה יום הנישואין שלו. החמישי. בעודו תוהה מה לעשות עם המידע הזה, איזו מתנה לקנות לאשתו, מה קרה לנישואים המושלמים שלהם ולזוגיות המעולה שהיתה להם. ולמה היא, הניו-יורקית התוססת כל כך סובלת בעיירת הולדתו הנובלת והנידחת במיזורי, ואיזו בדיוק מתנה מעץ יכולה להיות הולמת ליום נישואין חמישי, הוא מגלה שהיא נעלמה מהבית כשאחריה סימני מאבק לא ברורים. מכאן מתחיל להתגלגל כדור שלג, והשקרים שניק מספק למשטרה לא מאוד עוזרים לו אחר כך, כשהוא צריך להוכיח לדעת הקהל את חפותו.

מכירים את האמירה על האקדח במערכה הראשונה ועל מעשיו במערכה השלישית? בטוח מכירים. לא יכול להיות שלא. ובכן, עכשיו יש לי כלל אחר בשבילכם: גיבור-מספר של ספר מתח שמשקר למשטרה בעמודים הראשונים של הספר, לא יימנע משקרים לקוראים שלו, ומהסתרת מידע. זו הרוח שבה יש לקרוא את "נעלמת". תחשדו, בכל דבר ובכל אמירה. כל מה שמתואר, גם אם מתואר כעובדות לאשורן? ובכן, תחשדו.

מראש הייתי נגד, אבל הספר יותר מחוכם ממה שנראה במבט ראשון, אם כי יש מקום לשיפור. בגדול הספר זורם. מחזיק מתח, אם כי לא ממש מפתיע. הרעיון הבסיסי מהדהד במקומות רבים, אם בדמותה של קיית של סטיינבק ב"קדמת עדן", ואם בספריו של סקוט טורו. רעיונות מעניינים אם כי הנבל בספר מתגלה כקצת פחות מתוחכם ממה שהיה יכול להיות, וקצת פחות רואה קדימה מהתבונה שהסופרת מייחסת לו. כך גם שאר הדמויות, מתחילות בצורה עגולה ומלאה ומשתטחות לאיתן ככל שהספר מתקדם הלאה. מעבר לזה קצת קשה לספר בלי לקלקל את העלילה למי שבכל זאת רוצה להנות ממנה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על נעלמת- עטיפת הסרט