אמרו חכמינו - הכול תלוי במזל. ספר שחובר ע"י אחד מהסופרים המפורסמים בעולם, שידוע בשם הספרותי לואיס קרול, האבא הספרותי של אליס, המתין כמעט 120 שנים עד לתרגום הראשון שלו לעברית ע"י יונתן בר.

ועוד מזל – במקרה שוטטתי קצת לאחרונה במדפים של ספרות הילדים בספריה של העיר מודיעין וראיתי את הספר הלא ידוע סילבי וברונו, ולשמחתי החלטתי לשאול אותו ולקרוא בו. (לדעתי, ספר זה צריך להשתייך לספרות המבוגרים.)

נראה לי שכדי להנות מספר זה כדאי לחזור ולקרוא את ספרי אליס – כפרומו. אבל אין חובה.

הספר מחולק לשני חלקים, ולפני כל חלק יש הקדמה יפה וחשובה של הסופר עם הערות מועילות, והגיגים של אדם שיודע שכבר לא יזכה לחיות זמן רב. סילבי וברונו הוא הספר האחרון שכתב לואיס קרול והוא עמל עליו כ-15 שנים (כמובן שלא ברצף).

בהקדמה הראשונה הוא כותב שספר זה הינו מיוחד באופיו וסגנונו ובתוכנו. הוא בכוונה השתדל לכתוב סוג של ספר שמעולם לא נכתב. הוא אכן הצליח מאד בתוכניתו, לדעתי. אבל, מאידך, זהו ספר אתגרי לקורא וצריך לקרוא בו לאט לאט.

מה המיוחד בספר ? שילוב מעניין מאד של החיים של שני ילדי הפיות – הילדה סילבי והילד הקטן ברונו. עם רומן מהחיים האמיתיים של הרופא הצעיר, ד"ר ארתור פורסטר, האינטליגנטי, החכם, והמסור לעבודתו (התנדב ללכת, יום אחרי נישואיו, לרפא חולים בכפר שפרצה בו מגפה מדבקת שאין לה תרופה) לבחורה צעירה, ליידי מיוריאל, אינטליגנטית, נבונה מאד ובתו של דוכס. גם היא עשתה הרבה מעשי צדקה וחסד.

המתווך בין עולם הפיות לעולם האמיתי הוא הבחור הצעיר שמספר את הסיפור של הספר ולקראת סופו גם מעורב בעלילה. אין לו שם בספר – בהקדמה הוא נקרא ההיסטוריון וברונו קורא לו אדוני. הוא בא לבקר את חברו הרופא, ארתור, בחיפוש תרופה למחלתו (אולי נרקולפסיה) ומאז הביקור נמשכו קשריו עם הרופא וגיבורי הספר עד סופו. הוא זה שרואה גם את עולם הפיות וגם את העולם האמיתי. הוא גם זה שבזכותו ילדי הפיות נגלים פעמים רבות לאנשי העולם האמיתי.

עולם הפיות שבספר זה הוא מורכב מאד – לא פשוט כמו בספרי אליס. יש בו הרבה קטעים מעניינים עם בעלי חיים גדולים וקטנים, מפגשים רבים ומעניינים עם דמויות נוספות מעולם הפיות, ומפגשים רבים עם דמויות מהעולם האמיתי. המעבר משני העולמות הוא מדהים – לפעמים המעבר אפילו באמצע משפט.

כידוע, לואיס קרול, לפי הויקיפדיה היה סופר, מתמטיקאי, לוגיקן, צלם, מרצה, ממציא ופילוסוף בריטי. לכן, בעיקר הגיבורים בעולם האמיתי (וגם מעט בעולם הפיות), מנהלים שיחות ארוכות ומעניינות בנושאי ההתעניינות של מחבר הספר.

ספר זה זכה להצלחה מועטת בעולם הספרותי באנגליה ובעולם. כנראה בגלל המאמץ האינטלקטואלי שנדרש מהקוראים.

מאידך, הרבה סופרים גדולים אהבו את הספר והוא אף השפיע על כתיבתם. אחד מהם הוא הסופר המפורסם ג'יי.אר. טולקין שהתלהב מהרומן, ומאמינים שהוא השפיע על הנובלה שלו. (לפי הויקיפדיה האנגלית.)

לסיום: הספר סילבי וברונו, התפרסם בעולם של קוראי האנגלית בזכות תשעת השירים של הגנן המשוגע (שכתובים בתשעה פרקים שונים), שיש אומרים שהם שייכים לקבוצה של השירים היפים ביותר בשפה האנגלית.
נצטט את השיר הראשון – חשב ראה הוא פיל. מתאמן בחליל ושירה, מבט נוסף הראה שזה, מכתב מאשתו היקרה, "סוף סוף מבין אני" – אמר, "החיים הם קללה מרה".

ממש לא מסכים עם המסקנה. החיים הם זכות ואושר.

ספר מקסים ופחות מוכר של צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון הידוע בשמו הספרותי כלואיס קרול.
קרול ממשיך ביצירה זו את השילוב הנהדר של תבנית ספר ילדים אשר לתוכה הוא יוצק פילוסופיה פרועה, חידות אי-גיון וחידות מתמטיות מורכבות, הומור שנשען על מישחקי מילים, אבסורד וסיטואציות גרוטסקיות, והכל בתפאורה של תום ,קסם ועושר דמיון. הספר שונה מהמפורסם בספריו: 'אליס בארץ הפלאות' וממשיכו 'מבעד למראה' שכן יש פן מאוד ריאליסטי בספר והוא נע בין ההזיה למציאות. היופי והחידוש בכתיבתו של ספר זה הוא המעברים המטושטשים בין העולמות שגורמים לקורא להבין רק בדיעבד שהמציאות התחלפה בדמיון ולהפך. קרול ממשיך לשחק עם המוטיב הזה ועם הקורא ביתר שאת בהמשך כאשר הגבולות מיטשטשים לגמרי בעוד הדמויות מהעולם הדמיוני מתערבבות במציאות ולהפך.
מספר הסיפור והמקשר בין העולמות הוא דמות מיסתורית. אני מניח, וכך גם דמיינתי זאת תוך כדי קריאה, שזה קרול בעצמו, אולם שמו לא מופיע ולו פעם אחת, גם כאשר הוא מנהל שיחות עם ידידיו. ועוד יותר מכך, הוא נעדר לחלוטין מכל האיורים הרבים המופיעים בספר, אפילו מסצינות שהוא חלק פעיל בהן.
יאמר לזכות הוצאת הספרים שהספר מכיל את כל האיורים המקוריים של הארי פורניס. איורים נהדרים שהם חלק אינטגרלי מרוח הספר. הם גם מופיעים ביחס מדויק לפיסקה בה מתוארים הארועים.
נתתי לא פעם דגש על הפן האיורי של ספרים בביקורות שלי, וגם הפעם אני יכול להעיד שהספר נלקח מהספריה העירונית לאחר רפרוף קל בין דפיו. פשוט מקסים. אני משאיר קישור לכל האייורים בספר:

http://djelibeibi.unex.es/libros/Furniss/

הדבר האחרון שאני רוצה לכתוב עליו הוא על ההקשר שרבים עושים בין לואיס קרול לפדופילה. גם במחשבה שלי דבקה הדעה שקרול היה פדופיל. ידעתי על אהבתו לאליס לידל, עליה הוא ביסס את דמותה של אליס בארץ הפלאות. היא הייתה בת שש כשהם נפגשו לראשונה ויש הטוענים כי הוא התאהב בה עד כלות. קרול חיכה 12 שנים עד היותה בת 18 והציע לה נישואין, אך היא דחתה את הצעתו והוא נותר עם לב שבור. ידוע גם שהוא היה חובב צילום והיה נוהג לצלם ילדות קטנות, גם בעירום, בהסכמת הוריהן. אבל עם כל זאת, תוך כדי הקריאה עלתה בי מחשבה מסויימת לגבי היצר הזה שהיה בו. קרול באמת אהב ילדים. לא מתוך רצון לפגוע בהם. הוא אהב את התום, את החשיבה ההגיונית, את הדמיון הפורה, את התשובות הנהדרות שהם מסוגלים לספק כאשר המבוגרים מסוגלים לענות לאותן שאלות רק בקלישאות. מוזר לי לכתוב את המילים האלו כי אני בעצמי אבא לילדים והמילה פדופיליה מעוררת בי חלחה. היא תמיד מקושרת לי בתודעה לפשע שאין גדול ממנו בו לא תהיה לי שום בעיה מוסרית לענות למוות את מבצע התקיפה. והנה בשורות האלו אני מגלה את המשמעות הרחבה יותר של המילה, פדו- מן המילה פדיאטרי- ילדים, ופיליה- אהבה. אני רוצה להאמין שגם אם לקרול היה יצר מיני כלפי קטינים הוא הדחיק אותו כי אהבתו כלפיהם הייתה גדולה בעשרות מונים.