ביקורת ספרותית על זמן שאול מאת עמליה רוזנבלום
ספר מעולה

---

אפתח במלים של חברה שהמליצה לי על הספר ״יש את הרגע שאת מגיעה לסוף הספר, ואת מבינה שלצערך עוד מעט זה נגמר ותצטרכי להיפרד מעולם ומלואו שלקח אותך והיית שקועה בו ואת לא רוצה להיפרד. זה קורה עם מעט ספרים, זה קורה יותר עם סדרות וסרטים, אבל זה קרה לי עם הספר הזה, המפגש איתם לקח אותי לעולם שלהם והם נשארים איתי כחלק ממני, הכל היה מטורף אבל גם נורמלי כמו בעולם שלי בדיוק וזה החזיר לי את עצמי אחרת כמו אחרי טריפ טוב.״
לא היתה לי ברירה אלא לקרוא את הספר ואני מאושרת שעשיתי זאת. אני לא אוהבת את המושג ״בינג׳י״ מכל כך הרבה סיבות, אבל אשתמש בו משום שלדעתי הוא רלבנטי להבנת כוח המשיכה העצום של הספר הזה. הספר פועל בכמה מישורים והכל מכוון בוירטואוזיות. מצד אחד יש לו מבנה של רכבת הרים מתוכננת היטב ומצד שני יש בו שימוש בשפה שאפשרי רק בספרות. הקונפליקטים מתעצמים כל הזמן בלי שאתה כקורא רואה את התפרים. הסיפור מתחיל באופן קליל כביכול, מאד אירוני ומשעשע, וכל פרק נגמר כששאול פותח עוד דלת בגיהנום שלו. בהתחלה זה מצחיק אבל פתאום זה נעשה טראגי. השילוב של ספר מבדר ועמוק הוא נדיר. אבל זה מה שהמחברת יצרה. המתח העיקרי הוא בין הרצון לקרוא אותו כל הלילה לבין הרצון שהספר יישאר איתך יותר זמן.

» ביקורות נוספות של הספרנית
» ביקורות נוספות על זמן שאול