ביקורת ספרותית על 88 - שמונים ושמונה - לוקוס מקור #3 מאת סיון שיקנאג'י
ספר טוב

---

קשה להגדרה, אחר ושונה מרוב מה שקראתי עד היום.
88 קטעים/סיפורים קצרצרים (עם שם) בני 88 מילים כל אחד (בסך הכל 7744 מילים).הרעיון ל-88 אינו מקרי-מספר קלידי הפסנתר.
כתיבה מינימליסטית ועם זאת קולחת, מנוסחת היטב ולנושא.הרבה דמיון והומור.
המחברת מביאה הרהורים ותובנות על החיים, מה שמסביב,בעלי חיים, משפחתיות, בארץ ובעולם ויחסים בכלל.אין שניים דומים.
מתחיל באחד בו היא אוהבת להסתכל על דברים משני צדדים-כמו על ירדן מאילת מה שמעורר רצון גם את ההיפך,ומה חושבים עלינו חיידקים כשאנו מתבוננים בהם במיקרוסקופ והם בנו דרכו?
-היבט מהורהר על בחינת גבולות.
-בחורה מאמצת ארנב כי הרגישה לבד וקוראת לו 'כחול'- עצוב, באנגלית.
-ילדה הרוצה להיות פיה.
-פיל בבית קפה; דוב ביער.
אפשר לקרוא תוך שעה.מצאתי שעדיף לקרוא כל פעם כמה קטעים במשך יומיים-שלושה. לתת לזה לחלחל.
למי שמחפש משהו אחר,לא עוד ספר מתח/דרמה/רומן.
"אנשים אוהבים קרח יותר משהם אוהבים אדים וזה מוזר כי שניהם היו פעם מים" (קרח דק).
"ציפור נזהר מלדרוך בשלוליות.שם מוזר ציפור,אבל אמא שלו היתה בחורה כזאת ואבא שלו אהב אותה" (הגשם פסק).

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על 88 - שמונים ושמונה - לוקוס מקור #3