אני כותב ביקורת על ספר שרובכם בודאי לא יקרא לעולם בגלל שהוא אזל מזמן מהחנויות ואפילו בחנויות הספרים המשומשים גם כבר לא מחפשים אותו. (הספר הזה היה להיט גדול בזמנו...).
ג'יימס ברודי הוא אדם בעל אמצעים ובעל כבוד בקהילה - יש לו עסק משגשג, בית גדול, משפחה וקשרים חברתיים מרובים. אבל... הוא גם אדם אלים שמתעלל נפשית וגופנית בבני ביתו החלשים ובכלל בכל מי שתחת מרותו.
הספר מטלטל לך את הבטן החל מהעמוד הראשון בו אתה מכיר את שלטון הטרור של ברודי בביתו כנגד אשתו, שלושת ילדיו ואימו הזקנה ומסתיים כאשר ברודי פושט את הרגל, מאבד את אשתו למחלת הסרטן (כמה סימבולי שאשתו הכנועה לא מופיעה כישות עצמאית בעלת שם אלא לאורך כל הספר נקראת "אמא ברודי" ורק בעמוד האחרון ממש לפני מותה, כשהמוות משחרר אותה משלטון האימים של בעלה, מתגלה שיש לה שם משל עצמה), בתו האחת מושלכת על ידו מהבית, בנו בורח עם הפילגש שלו ואת בתו האחרונה ו"האהובה" הוא דוחף בלחצו הפסיכולוגי להתאבדות- ואילו ברודי עצמו מתדרדר לשתיה ורק נעשה אלים עוד יותר.
את הספר הזה לא אשמור בבית... הוא אפל ומדכא מידי לטעמי.
אז למה קראתי אותו עד הסוף ועוד טרחתי לכתוב עליו ביקורת?
1. בגלל הכתיבה הנפלאה של קרונין (זה לא הספר הראשון שלי-שלו ותמיד אני נהנה. מעניין איך סופר כזה לא קיבל מקום של כבוד יותר גדול בהסטוריה הספרותית).
2. יש חשיבות גדולה לקרוא על תופעות כאלה. יש פעמים שדברים נראים כלפי חוץ בצורה מהוגנת ונורמטיבית אך מתחת לפני השטח יש כאוס מוחלט שנשלט ע"י מפלצת אדם. חשוב לנו כחברה להכיר בכך, לזהות ולהתריע כדי להציל ולמנוע אסונות נוספים.
3. לצערי גם אנחנו כפרטים- בזעיר אנפין- לוקים לפעמים ב"אלימות" ובשתלטנות כלפי החלש ממנו- בני הבית, עובדים שלנו, לקוחות שנצרכים לנו ואפילו נותני שירותים שלא באים לנו טוב בעין (טכנאים, מלצרים, פקידים וכו').
בקיצור- ספר כזה הוא סטירה מצלצלת שצריך לקבל מידי פעם כדי להוציא אותנו מהישנוניות שלנו כפרטים וכחברה ולהפוך אותנו לאנשים טובים יותר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
