336 עמודים, ומעט מאוד סימני פיסוק. א.ב יהושע מושך אותנו מעמוד לעמוד. כל פרק מסופר על ידי דמות אחרת מהמשפחה ועוד לא התחלת להבין מי הדמות כבר הפרק נגמר ומתחילים הגעגועים למי שרק התחלת להכיר ולהבין, על נקודות החן שבה ועל האומללות שלה ועל השטניות שבה, אבל אז מתחיל פרק חדש, ויום חדש ודמות חדשה.

כן גם טירוף היה בדמויות, וילדותיות גם במבוגרות שבהן, ותקווה וייאוש, וחרדה. וכן גם שטניות, גם זה היה. אך גם בדידות ומצוקה. כך שגם את אלה שרציתי לשנוא, כמו קדמי על גזעניותו הדוחה לא לגמרי יכולתי... וזוהי לטעמי גדולתו של המחבר כאן להביא דמויות מלאות ואנושיות כל כך. כל אחת מהן עומדת בפני עצמה ועל כל אחת מהן ניתן לכתוב ספר שלם.

אין ספק שהחוויה של מסע בין הדמויות עולה על סכום חלקיה- זוהי איננה רק דרך ספרותית מעניינת יותר לספר סיפור, אלא מפגש אמיתי עם מגבלות הידיעה האנושית. אנחנו הולכים וקושרים מערכות יחסים עם המון אנשים, ומסתבכים בתוך עלילות כאלה ואחרות בבית ובעבודה ובכלל, וגם כשנראה לנו שאנחנו אלה שמספרים את הסיפור ויודעים עליו הכל, תמיד תמיד יש זוויות נוספות שאינן גלויות לנו. וצריך להכיר בזה, אבל גם ללמוד לחיות עם זה ועם ההחמצה שבאי-ידיעת הכל. כמו כאן, כמו הספר שלא נכתב על כל אחת מהדמויות והשאיר בי כקורא את הצורך לקרוא עוד ולהבין הכל לא לגמרי מסופק. זה רק אנושי.

ספר נהדר על משפחה בימים שלפני הסדרה רשמית של גירושי ההורים בה. ההורים כבר "זקנים" והילדים כבר גדולים וחלקם בעלי משפחות משלהם, אבל כוחה של המשפחה "הגרעינית" לעד חזק כל כך מה שמצליח לייצר כאן ספר נהדר. אבל הסוף היה קצת מבולבל לי מדי ולא לגמרי אהבתי אותו (ועל כן נפל לו כוכב אחד קטן). ובכל זאת לגמרי ממליץ...